מכשול בפני בית המשפט
מומחה המקבל מינוי מטעם בית המשפט, עלול להכשיל ולהטעות את בית המשפט המאמץ את דבריו ובכך עלול הוא לבזות את בית המשפט ברבים.
מומחים המקבלים דרך קבע מינויים מטעם בית המשפט, אינם מכתיבים את פסק הדין, וכבר נאמר על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: יוסף מרגלית, חנוך אריאל ומלכיאל סלוצקי, בע"א 95/[25-38] אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל ואח', כי אין לקבל את חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט "כזה ראה וקדש". להשלמת התמונה ייאמר כי בערעור זה, בית המשפט העדיף לכל אורך פסק הדין את מסקנותיו של מומחה צד לדיון [כותב שורות אלה] על פני מסקנותיו של מומחה בית המשפט.
למרות מה שנקבע בערעור הנ"ל, בפסקי דין רבים אנו מוצאים במישור המקצועי בבואה של חוות דעת מומחה בית המשפט, הנכללת בתוך פסק הדין עם שינויים קלים בלבד, מתוך גישה לא נכונה על פיה מומחה מטעם בית המשפט הוא אובייקטיבי – בעוד שמומחה צד לדיון נחשד מלכתחילה כמוטה לטובת הצד שמינהו.
אין הדבר כך.
מומחה מטעם בית המשפט אינו הופך להיות אובייקטיבי עקב מינויו הרם; המינוי לא הופך את המומחה לאובייקטיבי ולישר דרך, לאיש מקצוע הכותב חוות דעת ללא פניות. תכונת האובייקטיביות היא תכונה של האדם, אשר לא יעשה שקר בנפשו.
מצד שני, המינוי לא הופך מומחה צד לדיון - למושחת, המטה את חוות דעתו בכוונה וביודעין - בניגוד לאמת המקצועית, בניגוד לדעתו האובייקטיבית, כפי שהוא מביע אותה במקרים בהם מקבל מטלה של הכנת חוות דעת מטעם הצד הנגדי, או מטעם בית המשפט. ההסתכלות על מומחה צד לדיון כאילו הוא מומחה שאינו אובייקטיבי – בטעות יסודה, והיא יוצאת מתוך נקודת מוצא כי הוא מפר את תקנות האתיקה של לשכת המהנדסים, מבלי שתהיה לעמדה זו [להכללה זו] נקודת אחיזה במציאות.
אף על פי כן, בתי המשפט נוטים לאמץ בדרך כלל את חוות הדעת של המומחים אותם הם ממנים, מתוך גישה כי במישור המקצועי יש למומחים יתרון על בית המשפט, שאינו מומחה. כתוב בתורה – "לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְהוָה"[ [ויקרא, פרק י"ט פסוק י"ד] והכוונה היא גם, לא להכשיל את מי שאין לו כלים להתגונן או להתייחס לטענותיך. לאמור, אם נכונה היא הקביעה, כי בית המשפט אינו מומחה, אזי אסור למומחה להכשילו על ידי מתן חוות דעת לא נכונה, העלולה למצוא מקומה בתוך פסק הדין, בחתימת שופט.
במצב זה, קיים סיכון כי בית המשפט יהיה חתום על שטויות, ויתבזה – בעקבות דברי שטות ורעות רוח, מבית מדרשו של מומחה מטעם בית המשפט.
בית המשפט חייב לבדוק את חוות הדעת המובאות בפניו אף על פי שאינו בחזקת מומחה, ולזהות בהן אמירות לא מקצועיות ולא נכונות, סתירות, טעויות ושגיאות, כדי שכל אלה לא ייכנסו לתוך פסק הדין.
במאמריי ניתן למצוא בקלות מקרים רבים של פסקי דין שגויים בגלל מומחים, פסקי דין בהם אומצו חוות דעת שגויות ולא הגיוניות, פסקי דין ה"מאשרים" אי התאמה לתקנות ולתקנים, לכללי המקצוע ולכל דין, והכול בגלל אותם מומחים שהוליכו את בית המשפט שולל.
יתירה מכך, יש ופסקי דין שגויים בעליל, יוצרים תקדימים וגורמים לתגובת שרשרת של אימוץ השגיאות בפסקי דין אחרים...
