נעילת דלת כניסה לדירה
בית המשפט המחוזי בחיפה סתם את הגולל על טענות מומחים רבים ובעקבותיהם הלכו [או הולכו] גם בתי המשפט, טענות לפיהן מנגנון נעילה עם בריחים לפחות מארבעה כיוונים הוא אוטומטית שווה ערך למנגנון נעילה ל- 4 כיוונים.
בפסק דין מנומק, דחה בית המשפט המחוזי בחיפה את הטענה של מומחים רבים לפיה התקן והמפמ"כ יוצרים מוצא, המאפשר לבצע את הנעילה של דלת הכניסה, עם מנגנון נעילה בו הנעילה אינה לארבעה כיוונים, אלא פחות [שלושה כיוונים, שני כיוונים ובמקרים קיצוניים אף כיוון אחד].
הטענה הרווחת [והשגויה] היא, כי כביכול, כאשר מבצעים במקום בריח כלפי מטה - נעילה אחרת, יוצרים התאמה לדרישת תקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, התוספת השניה, אמצעי מספר 2, בהסתמך על מפמ"כ 196 המתיר לכאורה חלופה שוות ערך לדרישת התקנה.
בית המשפט פסק בפסק דין מנומק, כי אין זו חלופה שוות ערך כלל ועיקר.
מדובר בע"א 20205-10-20 תורג בע"מ נ' אורנשטיין ואח' ביחד עם ע"א 21444-11-20 משה"ב בע"מ נ' אורנשטיין ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופטת תמר שרון נתנאל, פסק דין מיום 15 לאוג' 2021. מדובר בתביעה וערעור עליה שהוגשה על ידי דיירים נגד חברה קבלנית על ידי עו"ד טל רבינוביץ', אשר ייצגה את התובעים גם בערכאת ערעור. חוות דעת מטעם אורנשטיין נערכה ע"י מחבר מאמר זה.
להלן ציטוטים בעניין זה מתוך פסק הדין:
"21. בית משםט קמא קבע כי: "דרישת התקנות הינה לנעילה ל- 4 כיוונים, לרבות בריח אנכי תחתון. לא די בקיומם של 4 בריחים אלא הדרישה היא שאותם בריחים יהיו ל- 4 כיוונים" (סעיף 52 לפסק הדין) וכי "זכותם של התובעים לקבל את הדירה מהנתבעת 1, בהתאם לדרישת התקנות, ולא הוכח בפני כי הדלת שבדירה יוצרה לפי התקנות או כי הנעילה הקיימת מהווה אמצעי שווה ערך מבחינת חוזקה ואמינותה. תשובתו של מומחה בית המשפט ולפיה תוספת של נעילה כלפי מטה תשפר את הנעילה, מלמדת כי לא מדובר במנגנון נעילה שווה ערך" (סעיף 52 לפסק הדין)".
בהמשך, בתוך סעיף 22 לפסק הדין המחוזי, נקבע כדלקמן:
"לא מצאתי כל פסול בקביעותיו של בית משפט קמא: על מנת לעמוד בנטל ההוכחה המוטל עליה בעניין זה, היה על תואג להוכיח כי מנגנון של 3 בריחים + בריח נוסף, צדי, כפי שהותקן בדלת דנן, הוא שווה ערך למנגנון בן 4 בריחים, אשר ננעלים בארבעה כיוונים.
עיון בפרוטוקול הדיון מעלה, כי תורג בחרה שלא לשאול את המומחה כל שאלה בעניין זה ועיון בחוות הדעת מטעם מומחה המערערת מעלה, כי הוא הסתמך על תקן – מפמ"כ 196 אשר קובע כי "במקום הבריח בפאה התחתונה של הדלת אפשר להתקין, בפאה הצדדית (בצד שמותקן בו המנעול) בחלק התחתון של הדלת, בריח נוסף על הבריח הקיים בה" וציין כי מכאן שמדובר בנעילה שקולה לדרישת התקנה.
אינני סבורה כי זו מסקנה נכונה, אשר יכולה להרים את נטל הראייה המוטל על תורג, בעניין זה; העובדה שעל פי מפמ"כ 196 ניתן להתקין בריח צדי במקום בריח תחתון, עדיין איננה אומרת שהתקנה כזו שקולה, מבחינת חוזק, עמידות ואמינות,כנגד התקנת 4 בריחים ל-4 כיוונים שונים, כדרישת התקנה. לשם כך יש צורך בחוות דעת מומחה אשר תבדוק זאת בפועל, וחוות דעת כזו לא הוגשה".
מדובר בפסק דין שבו בית המשפט התמודד עם טענות וטענות נגדיות, וירד לשורש המחלוקת. ביהמ"ש הקדיש לסוגיה זו סעיפים 18 עד 23 בפסק הדין והבהיר כי כדי להוכיח, כנדרש בתקנה 2.92 כי המנגנון החליפי המוצע בתקן הוא שווה ערך מהבחינות הנדרשות בתקנה – צריך לבצע בדיקה בפועל לגבי הדלת בה מדובר, והבדיקה תכלול את מבחן החוזק, מבחן האמינות ומבחן העמידות של המנגנון החליפי לעומת המנגנון עם בריחים לארבעה כיוונים כפי שנדרש בתקנה 2.92 באמצעי מספר 2.
קביעה זו שוללת ומבטלת טענה, כי יש לקבל התאמה לתקן - כאילו היא התאמה לתקנה, באופן גורף, ללא בדיקת עמידות במבחן שלושת הקריטריונים הנזכרים לעיל.
