השילוב של בטיחות המעקה, עם חובת הניקוז

דרישת הבטיחות תואמת לדרישת הניקוז של מעקי מרפסות.

על פי תקן 1142 [ממאי 2019], סעיף 6.1.2, הערה א' -

"בליטות או חללים שמידתם האופקית גדולה מ-4.5 ס"מ נחשבים כאלה המאפשרים טיפוס".

אכן, בליטה אופקית של 4.5 ס"מ מהווה מדרגת טיפוס; דמיינו ילד יחף, ותבינו את מידת הסיכון.

אלא שלא רק "מדרגה" במידה אופקית של 4.5 ס"מ מהווה סיכון עקב אפשרות הטיפוס - גם "מדרגה" (בליטה אופקית) של 3 ס"מ מסוכנת, והגבול הוא, כנראה, 2 ס"מ, כפי שמופיע בתקן 6250 (ינואר 2014) סעיף 2.2.2 - להלן ציטוט:

"כאשר קיימים רכיבים, בליטות או חללים שמידתם האופקית גדולה מ-2 ס"מ, המאפשרים טיפוס אל המעקה, ייבנו המעקים במרפסות ובגגות בגובה 1.30 מ' מנקודת הדריכה".

התקן מקנה להוראה זו רמת דירוג של "שני מגינים". מדובר בקריטריונים להערכת הרכיב בו מדובר עבור דירוג הבטיחות, אך מתוכן ניסוחו של הסעיף, מתבהרת עמדתו של מתקין התקן, והיא, כי דרוג אופקי של 2 ס"מ - מהווה סיכון בכך שמאפשר טיפוס.

כאשר ה"מדרגה" היא ברוחב אופקי, במידות מינימליות כמתואר לעיל, עד 4.5 ס"מ, מדובר לרוב בהרכב של מעקה בנוי, מעליו שיש, ומעל השיש - בחלק הפנימי - מעקה קל מזכוכית הנתונה במסגרת אלומיניום, באופן שבו המסגרת צמודה לשיש.

בעניין זה, ראה תקן 1752.1 (ספטמבר 2013).  

ראשית, חלות התקן (סעיף 1.1) היא על "גגות שטוחים עשויים בטון מזוין, לרבות מרפסות". [הדגשת הקו אינה במקור].

בסעיף 3.2 בתקן, יש התייחסות לאף-מים, שקיומו מגדיל את המשטח האופקי, אשר בתנאים מסוימים מהווה מכשול בשל אפשרות הטיפוס.

לפיכך, כדי להקטין או לבטל את הסיכון, מוצע לבצע את החלופה המייתרת את אף המים – וזאת ע"י חיפוי החלק הפנימי של המעקה הבנוי.

זאת ועוד, בתקן הנ"ל [1752.1] יש דרישה לקיום שיפוע של השיש בלפי פנים, לשם ניקוז מי גשם מעל פני המעקה, ודרישה זו נמצאת בסתירה עם הנוהג של הצמדת מסגרת האלומיניום אל שיש המעקה - שכן הצמדה כזו חוסמת את מי הניקוז. לפיכך, הפתרון הוא לתכנן את המעקה הקל מוגבה מעל פני המעקה הבנוי, באופן שיהיה מרווח אנכי של 5 ס"מ עד 10 ס"מ בין הרכיב התחתון של מסגרת המעקה הקל לבין שיש המעקה.

הסדר זה מכתיב מדידת גובה המעקה מעל פני השיש (לפי ת"י 1142 - גובה של 105 ס"מ לפחות), ולא מעל מפלס רצפת המרפסת.

הסדר זה מאפשר ניקוז מי גשם, (אל פנים המרפסת), ומגדיל את נפח השימוש במרפסת - העמדת עציץ על המעקה הבנוי, המתאים גם לישיבה, בעוד העמדת עציץ במצב בו המשטח האופקי של רוב רוחב השיש הוא חיצוני - יוצרת סיכון של נפילת העציץ כלפי חוץ, והיו דברים מעולם; ראה ת"א [1]30050/05 ביטוח ישיר ואח' נ' רנטה יבלונסקה [1], בית משפט השלום בתל אביב, שופטת: מיכל ברק נבו, להלן ציטוט:

"15. סיכומו של דבר, הנתבעת לא הרימה את הנטל שהועבר אליה להוכיח שלא התרשלה. להיפך: הוכח, לדעתי, שהיא התרשלה ורשלנותה זו היא שגרמה לנפילת העציץ ולנזק שנגרם לרכב התובע. היא שבה ותלתה את העציץ, בתוך החישוק הישן, מחוץ למרפסת ביתה, מעל חניון הבית, אף שידעה שיש בכך סכנה, ובכך הפרה את חובת הזהירות שחבה, בין השאר, כלפי התובע".

ברור כי לו היה העציץ מותקן על מעקה השיש, כאשר המעקה הקל ממוקם בחלק החיצוני של המעקה הבנוי – העציץ לא היה נופל, ולא היה נגרם נזק.

בנוסף לכך, כאמור לעיל, במצב זה מכלול המעקה היה: בטיחותי, ומאפשר ניקוז.