ת''א 18109-12-18, שרת ואח' נ' קשת חברה לבניין בע''מ ואח'

בית משפט השלום בחיפה

ת''א 18109-12-18 שרת ואח' נ' קשת חברה לבניין בע''מ ואח'

בפני כבוד השופטת קרן מרגולין-פלדמן

התובעים:

1. ניר שרת

2. מורן שרת גינדי

נגד

הנתבעות:

קשת חברה לבניין בע''מ

החלטה

התובעים רכשו מאת הנתבעת דירת מגורים ברח' הוד 5 בחיפה במסגרת פרויקט שהוקם על ידה. על פי ההסכם, שנחתם ביום 30.10.13, אמורה היתה הנתבעת למסור את החזקה בדירה לידי התובעים עד ליום 1.3.17 (בתוך 30 חודשים ממועד קבלת היתר הבניה – קרי, מיום 2.9.15).

הלכה למעשה התקבל טופס 4 בידי הנתבעת ביום 5.4.17 ולשיטת התובעים נמסרה להם החזקה רק ביום 5.7.17, ובאיחור של 4 חודשים המזכים לשיטתם בפיצוי בסך של 24,000 ₪ (6,000 ₪ לכל חודש על פי הוראות הסכם המכר).

עוד טוענים התובעים כי הדירה נמסרה לרשותם כשבה ליקויים רבים, וזאת על אף שמהנדסת מטעמם בחנה את הדירה עובר למסירת החזקה ודו"ח הליקויים שהפיקה נמסר לנתבעת מבעוד מועד. התובעים צירפו לכתב תביעתם העתק מדו"ח המהנדסת וכן חוו"ד של מומחה אשר נערכה לאחר מסירת החזקה ולאחר שהסתיימה זה מכבר שנת הבדק, מבלי שליקויים רבים שצוינו על ידם תוקנו על ידי הנתבעת.

הנתבעת מכחישה כי איחרה בביצוע המסירה. לשיטתה, התובעים ביקשו לערוך שינויים בדירה לאחר החתימה על הסכם המכר, שינויים שבגינם נדחה מועד המסירה בהסכמה. עוד טענה כי המסירה בוצעה על פי פרוטוקול המסירה כבר בחודש מרץ 2017, וכי ממילא היו אלו התובעים שמנעו מסירת החזקה לידיהם לאחר קבלת טופס 4, על אף שיש בקבלת אישור זה (אישור אכלוס) כדי ללמד על כך שהדירה היתה, לכל המאוחר החל מיום 5.4.17, תקינה וראויה למגורים, והכל בניגוד להוראות ההסכם ובחוסר תום לב.

יצויין כי הצדדים הצהירו כי הם אינם חלוקים לעניין גובה הפיצוי בגין איחור במסירה, אם וככל שימצא ביהמ"ש כי אמנם מדובר באיחור כאמור.

אשר לליקויי הבניה ביקשה הנתבעת להסתמך על חוות דעת נגדית מטעמה ולקבוע כי ככל שקיימים  ליקויים כלשהם – הרי שעומדת לה הזכות לתקנם וכי זכות זו נמנעה ממנה בשל התנהלותם של התובעים-עצמם אשר סירבו לאפשר ביצוע התיקונים על ידי מי מטעם הנתבעת.

במסגרת ההליך דכאן מונה מומחה מטעם ביהמ"ש לבחינת טענות התובעים בנוגע לקיומם של ליקויי בניה במבנה, הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות של המומחים מטעמם, מבלי לוותר על טענותיהם לעניין שיעור הליקויים על פי חוות הדעת האמורות, ולאחר שהתקבלה חוות דעת מטעם מומחה ביהמ"ש והועברו לידיו שאלות הבהרה שנענו, נחקר המומחה בדיון ההוכחות שהתקיים כאן ביום 12.9.21.

בתום שמיעת העדויות מצאתי כי יש לקבל את עיקר התביעה ואבהיר –

איחור במסירה -

1. התובעים טענו כי מסירת הדירה בוצעה רק ביום 5.7.17. הנתבעת טענה מנגד כי פרוטוקול המסירה, המעיד על מועד ביצוע המסירה, נערך ביום 7.3.17.

2. טענות התובע בעניין זה לא זו בלבד שלא נסתרו בעדות נגדית והותירו רושם מהימן על ביהמ"ש אלא שהן אף מתיישבות עם תכתובות שנערכו בינו לבין נציגי הנתבעת במסגרתן הוא מבקש להאיץ את הטיפול בליקויים שבריצוף על מנת שיוכל לקבל את החזקה בנכס, תכתובות שנערכו אחרי יום 7.3.17, כפי שיפורט עוד בהמשך.

3. עד הנתבעת אשר התייצב מטעמה כאן העיד על עצמו כי לא נכח במועד מילוי פרוטוקול המסירה ובהתאמה לא הציגה הנתבעת עדות נגדית לסתירת טענות התובע בעניין.

4. ועוד – אין חולק כי מהנדסת מטעם התובעים ערכה ביקור בדירה ביום 7.3.17 ואף הפיקה דו"ח מתאים אשר נמסר לנתבעת.

5. בעמוד הראשון של פרוטוקול המסירה הסופי נותר מקום לציון שני תאריכים, לצד האחד מופיעה המילה "תאריך" ואילו לצד האחר מופיעות המילים "תאריך ביצוע מסירה ראשונית". במקום הראשון המיועד לכך צוין יום "5/7/16" ואילו לצד המקום השני המיועד למילוי כאמור צוין "7/3/16". כך, הקורא את הטקסט עלול להתרשם כי הטופס מולא ביום 5.7.16 בעקבות פרוטוקול מסירה ראשוני שנערך ביום 7.3.16, אלא שאין חולק כי המסירה לא בוצעה ביום 5.7.16, וכי ביום 7.3.16 לא נערך כל ביקור בדירה ואף לא נערך כל פרוטוקול מסירה. הצדדים אינם חלוקים למעשה על כך שביקור המהנדסת מטעם התובעים בדירה נערך רק ביום 7.3.17.

6. הנה כי כן אין זה בלתי סביר להניח כי המועדים המצוינים בעמוד הראשון מכילים בחובם טעות קולמוס ביחס לשנה הרלוונטית, וכי בכל מקום, שם, שבו צוין "16" כוונת הדברים היא לשנת 2017.

7. עובדה זו תומכת בגרסת התובעים לפיה ביקור המהנדסת לא היווה מועד המסירה הסופי, וכי רק ביום 5.7.17 בוצעה מסרה בפועל.

8. עמ' 6 לפרוטוקול המסירה נוקב בכותרתו כי מדובר ב"פרוטוקול מסירה סופית כולל מפתח" ובכותרת המשנה מצוין כי מדובר ב"נספח לפרוטוקול מסירה מיום: __________" במקום המיועד נקוב המועד "9/3/17". גם נוסח זה מעיד לכאורה על כך כי פרוטוקול המסירה הסופי לא נערך ביום 9.3.17, כי אם במועד מאוחר יותר, שהרי לו היה זה מועד המסירה הסופי, ממילא עמוד 6 לו (מתוך 7) לא היה נושא את הכותרת "נספח לפרוטוקול מסירה.." שהרי הוא חלק בלתי נפרד מהפרוטוקול עצמו.

9. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מן העובדה שעל גבי טופס החלפת צרכן חתמה הנתבעת לאישור העברת שם הצרכן ביחס לדירה לשמם של התובעים, לצד ציון תאריך החתימה – "5/7/17". אילו אמנם נמסרה החזקה בנכס לידי התובעים כבר ביום 7.3.17 כטענת הנתבעת, הרי ששומה היה עליה לבקש להעביר את זהות הצרכן לשמם של התובעים עוד באותו מעמד, ולכל המאוחר עם קבלת טופס אישור אכלוס (המיועד לאשר חיבורי מים לנכס, בין היתר), ביום 5.4.17. משאין לפניי כל הסבר אשר יניח את הדעת מדוע חתמה הנתבעת על בקשה להחליף את זהות הצרכנים רק ביום 5.7.17, הרי שסביר יותר להניח כי מועד זה צוין, כטענת התובעים, משום שרק במועד זה נמסרה לידיהם החזקה בפועל.

10. גם מועד הפקת טופס אישור האכלוס, ביום 5.4.17, יש בו כדי ללמד על קלישות טענתה של הנתבעת משל מסרה את החזקה בנכס לידי התובעים עוד ביום 7.3.17, ובטרם ניתן אישור לאכלוס הנכס.

11. לבסוף, כאמור, לא ניתן להתעלם משרשרת התכתובות שבין התובעים לנציגי הנתבעת השונים ממועד ביקור המהנדסת מטעמם בנכס ועד ליום ליום 5.7.17 ממנה עולה כי התובעים עומדים על ביצוע תיקון בריצוף הדירה עובר לכניסתם אל הנכס, ומפצירים בנתבעת שוב ושוב לסיים את תיקון הרצפות (החלפתם בשל ריבוי הפגמים והשימוש הנטען במרצפות מדגמים שונים לאור הבדלי הגוון) עובר למסירת החזקה בנכס, תוך הותרת יתר הליקויים לטיפול במהלך שנת הבדק שלאחר המסירה. נוסח הדברים די בו כדי להעיד על כך שמדובר בתכתובת שנערכה עובר לביצוע המסירה בפועל וממילא בטרם מולא פרוטוקול המסירה הסופי.

12. הנתבעת גורסת, למעשה כטענה חלופית, כי האיחור במסירת החזקה בנכס עד ליום המסירה בפועל מקורו בהתנהלות חסרת תום לב של התובעים אשר בחרו שלא לקבל את החזקה בנכס, הגם שמדובר בדירה שהיתה זה מכבר ראויה למגורים (ובניגוד להוראות ההסכם שבין הצדדים).

13. עיון בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר לא נסתרה בעניין זה, מלמד על כך שבדירת התובעים אמנם נמצאו ליקויים רבים בכל הנוגע לסוגיית הריצוף בחלל הדירה, לרבות שימוש בשתי סדרות אריחים שונות (ממסמכים שהוצגו לפניי נחה דעתי כי חלק מהריצוף הונח לאחר שבוצעה הזמנה מאוחרת מאת הספק), בגוונים שונים, וכי יש צורך בהחלפת ריצוף במרבית מרחבי הדירה (70 מ"ר להערכת מומחה ביהמ"ש).

14. דומה אם כן כי דרישת התובעים לבצע החלפה של הריצוף עובר לכניסתם אל הדירה היא דרישה סבירה. כניסה למגורים בדירה שבה יש לבצע החלפה של עיקר ריצוף הדירה היא למעשה כניסה לדירה שאינה ראויה למגורים, המחייבת מניה וביה פינוי ונשיאת הנתבעת בעלויות דיור חלופי ופיצוי בגין עוגמת נפש בגין כך, ואיני סבורה בנסיבות אלו כי עמידת התובעים על השלמת תיקוני הריצוף עובר למסירת החזקה כעמידה דווקנית וחסרת תום לב על זכותם ואף לא על הפרת הסכם המכר בכל הוגע לחובת התובעים לקבל את המסירה לידיהם.

15. הטענה משל קבלת טופס אישור אכלוס מעידה כלשעצמה על כך שמדובר בדירה הראויה למגורים אין בה ממש, ודומני כי יש לראות בדירה שבה נדרשת החלפה מסיבית של עיקר הריצוף כדירה שאינה ראויה למגורים. טופס אישור האכלוס אינו בוחן את סוגיית התאמת הריצוף לתקן או להסכמים שבין הצדדים, וממילא אינו רלוונטי לענייננו.

16. לכל אלו ראוי להוסיף כי התכתובות אשר הונחו לפניי על ידי התובעים מלמדות על עמידתם של התובעים על כניסה מהירה ככל שניתן אל הנכס, ועל נכונותם לדחות תיקונים שאין בהם כדי למנוע שימוש סביר בדירה עד לאחר המסירה בפועל.

17. עוד הוסיפה הנתבעת וטענה כי בין הצדדים הוסכם על מסירת הדירה במועד מאוחר יותר אם וככל שיתבקשו שינויים בדירה על ידי התובעים. הנתבעת הפנתה בענין זה להסכם שנערך בין הצדדים, אלא שבמסגרתו של זה לא נערכה הסכמה מפורשת לעניין מועד מסירה חדש, וכל שנאמר שם הוא כי במידה ויתבקשו שינויים על ידי הדיירים הרי שהצדדים מסכימים כי יתכן איחור של עד 90 ימים. מדובר בנוסח כללי ומעורפל, שאינו נוקב במועד חדש למסירה. הנתבעת לא הציגה הסכם מאוחר אשר יעיד על קביעת מועד חדש לביצוע המסירה ו/או על היקף השינויים שהתבקשו הלכה למעשה ועל התאמתם למשך הארכה המבוקשת.

18. במצב דברים זה ומשלא הרימה הנתבעת את הנטל המוטל עליה להוכיח כי מועד המסירה נדחה למועד חדש – אני קובעת כי מועד המסירה החוזי העולה מהסכם המכר, 1.3.17, הוא המועד היחיד שעליו הסכימו הצדדים. משבוצעה כאמור מסירה רק ביום 5.7.17 הרי שהנתבעת איחרה בביצוע המסירה במשך 4 חודשים, ועליה לפצות את התבועים בגין איחור זה.

19. משהסכימו הצדדים לעניין שיעור הפיצוי החודשי, אני קובעת כי התובעים זכאים לפיצוי בשיעור של 24,000 ש"ח בגין האיחור במסירה.

ליקויי הבניה -

20. התובעים צירפו לתביעתם דו"ח ליקויים שנערך על ידי המהנדסת, גב' גלינה גורי שנערך לאחר ביקור שערכה כאמור בדירה ביום 9.3.17, וכן חוות דעת מהנדס מר אברהם בן עזרא מיום 2.10.18 אשדר נערכה לאחר ביקור שנערך בנכס על ידו ביום 30.8.18. מסיכום חוות דעתו של מר בן עזרא עלה כי נכון למועד ביקורו נותרו ליקויים רבים בדירה ובסה"כ מדובר בליקויים שעלות תיקונם עומדת על סך של 147,656 ₪ כולל מע"מ, וכן כי נדרש פיקוח הנדסי ו-60 ימי פינוי של הדירה לשם השלמת התיקונים.

21. הנתבעת הגישה חוות דעת נגדית מטעמה במסגרתה טענה כי עלות תיקון כלל הליקויים בדירה עומדת על 47,900 ₪ לא כולל מע"מ בלבד.

22. כאמור מונה כאן מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר בחוות דעתו התייחס לליקויים המפורטים בחוות הדעת מטעם התובעים וקבע כי עלות תיקון כלל הליקויים שנותרו בדירה עומד על סך של 63,850 ₪ לא כולל מע"מ, וכן קבע כי יש צורך בפיקוח הנדסי תמורת תשלום בשיעור של 10% ומע"מ מעלות התיקונים הכוללת ובפינוי של הדירה למשך כ- 30 ימים לצורך ביצוע התיקונים, בעלות של כ-10,000 ₪ (לרבות הובלה ואחסון של תכולת הדירה) וזאת לאור אופי הליקויים שנמצאו.

23. הצדדים ויתרו כאמור על חקירת המומחים מטעמם מבלי לזנוח את טיעוניהם וביקשו לחקור את מומחה ביהמ"ש בלבד לאחר סבב של שאלות הבהרה אשר הועברו אליו.

24. לאחר ששמעתי את עדותו של המומחה ובחנתי את חוות הדעת מצאתי כי אלו הליקויים שנותרו בדירה, לפי סדר אזכורם בחוות דעת מומחה התובעים –

א.      דלת כניסה לדירה (סעיפים 6-8 לחוו"ד בן עזרא): מומחה התובעים סבר כי דלת הכניסה אינה  תואמת את התקן והתקנות לאור העובדה שהיא אינה מכילה 4 כיווני נעילה. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אופן נעילת הדלת שהותקנה תואם את התקן הקיים והוא נהוג ונפוץ. יחד עם זאת במסגרת תשובה לשאלות ההבהרה אשר הועברו אליו הבהיר מומחה ביהמ"ש כי תיאור הדלת כפי שהובא בחוו"ד בן עזרא הוא נכון. הואיל ותיאור בן עזרא מבהיר כי אין מדובר בדלת מהסוג שבחלופה 1 בתקנה 2.92 לתקנות התכנון והבניה (בקשת היתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970, הרי שעל מנת שתעמוד הדלת בתנאי התקנות עליה להחיל בהתאמה את החלופה השניה, הכוללת 4 כיווני נעילה. במצב דברים זה, וכן נוכח ליקויים נוספים שפורטו שם (לרבות לעניין גודל הלשונית שבמלבן הדלת) ולאור חשיבות עמידת המפרט בהוראות התקן (במקום של סתירה – יגברו הוראות התקינה הקיימת ויראו בהן חלק בלתי נפרד מן המפרט המחייב) – אני קובעת כי יש לקבל את הערכתו של מומחה ביהמ"ש לפיה עלות החלפת הדלת לדלת תקנית עומדת על סך של 1,600 ש"ח, כמפורט בתשובותיו לשאלות ההבהרה.

ב.       אשר לפגמי הגימור והעדר החיבור של האינטרקום – בעניין זה סבר אף מומחה ביהמ"ש כי קיימים ליקויי טיח במקום שיש לתקנם וכי יש לבצע חיבור של האינטרקום, והעמיד את שיעור התיקון בגין לקוי זה על סך של 1,400 ₪;

ג.        אדן חלון המטבח (סעיף 9 לחוו"ד בן עזרא) - מומחה התובעים סבר כי יש להחליף את אדן החלון הקצר בעלות של 1,400 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי יש ממש בטענה וכי עלות התיקון עומדת למעשה על סך של 1,500 ₪;

ד.      מסתור כביסה (ס' 10 לחוו"ד בן עזרא) -מומחה התובעים סבר כי יש לחזק את המסתור למניעת נפילה בעלות של 1,200 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי חסר במקום פרופיל אופקי בעלות של 1,200 ₪;

ה.      אוגר (סעיף 11 לחוו"ד בן עזרא) - מומחה התובעים סבר כי התקנת האוגר נעשתה שלא לפי הראות התקן ודרוש יישום נכון בעלות של 600 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אין כל פגם באופן תלייתו של האוגר. המומחה הבהיר כי אמנם לא ניסה לנער את האוגר (התלוי מחוץ לדירה) אך בחן אותו והתרשם כי אין כל ליקוי באופן תלייתו. עוד הוסיף כי תלייתו בדרך שבה נתלה אינה מהווה סטיה מן התקן וכי העובדה שבדחיפתו באמצעות מקל של מטאטא הוא נראה כנע במקומו אין בה כדי ללמד על אי עמידה בתקן, שכן זה דורש יציבות בשימוש רגיל, ודחיפה באמצעות מטאטא אינה מהווה שימוש כאמור. לאחר ששקלתי את הטענות אני רואה לנכון לאמץ את עמדתו של מומחה ביהמ"ש בעניין זה.

ו.        צינור ביוב/ ניקוז בחלל הכביסה (סעיף 12 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי יש לבצע העברה דרך שרוול בעלות של 1,500 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי הצינורות עוברים דרך שרוול כנדרש. בחקירתו נחקר המומחה באשר להיקפו של השרוול ובנוגע לעמידת המרווח בין השרוול לבין הצינור בתקן, ולאחר שבחנתי את עדותו מצאתי כי אין שינוי בעמדתו. המומחה אמנם הבהיר כי לא ביצע מדידה בעצמו של ההפרש בין הצינור לשרוול ואף הבהיר את הצורך בהפרש של כ- 2 ס"מ בין השניים, ואולם לשיטתו מבחינה ויזואלית לא הבחין בכל קושי או ליקוי בעניין זה. מדידה מטעם התובעים לא בוצעה ועמדת המומחה נותרה בעינה.

ז.       מעקה מרפסת סלון (סעיף 13 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי תחת קיומו של חלל מעבר למעקה המרפסת בפועל קיימת בניה במקום, אשר בנוסף לירידת הערך שהיא גורמת (אשר חוות הדעת אינה מתייחסת אליה) הרי שקיימים בה ליקויים בדמות חסר בחיפוי אבן היוצר מפגע אסתטי שעלות תיקונו 2,175 ₪ וכן העדרו של מעקה המהווה מפגע בטיחותי שעלות תיקונו – 825 ₪. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי קיומו של משטח בטון תחת חלל אכן נוגד את התכניות ויוצר מטרד (בדמות הקושי בניקוי והסיכון הנלווה לכך, שערכו  1,000 ₪. כן מאשר המומחה כי חסר חיפוי אבן שעלות תיקונו 1,200 ₪;

ח.      עוד ובעניין המעקה מומחה התובעים סבר (סעיף 14 לחווה"ד) כי מעקה הזכוכית שהותקן נערך ללא אף מים ובשיפוע שאינו נכון. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי לא נמצא ליקוי באופן התקנת מעקה הזכוכית על גבי המעקה הבנוי ואין פגם בשיפועו. גם בתשובות לשאלות ההבהרה הבהיר מומחה ביהמ"ש כי אין כל בעיית ניקוז הנגרמת בשל מבנה השיש, שכן המים מתנקזים משני צדיו. בחקירתו לפניי הבהיר המומחה כי שיפוע מעקה השיש אמנם אינו עומד בדרישות התקן (לשיפוע של 5%) וכן הוסיף והבהיר כי במקרה הנוכחי בניית מעקה הזכוכית ישירות על גבי מעקה השיש אמנם אינו עומד בסתירה לתכניות הבניה (שאינן כוללות התייחסות לעניין זה) אך עשוי להוביל לבעיית ניקוז של השיש בשל העדר השיפוע. יוזכר כי בתשובות לשאלות הבהרה הבהיר המומחה כי החלפת מעקה הזכוכית ומעקה השיש בנסיבות אלו והתאמת השיפוע כאמור צפויים לעלות 9,250 ₪ כמכלול (ר' תשובות לשאלות ההבהרה בעניין זה).

ט.      אשר למיקום ברז דלי בפינת חיבור המעקה עם קיר הבנין סבר מומחה התובעים (סעיף 15 לחוות הדעת) כי הברז חובר באופן לקוי וכי עלות התיקון עומדת על 500 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין  זה כי יש לקבל את הטענה ולתקן את חיפוי הקיר סביב הברז בעלות של 500 ₪.

י.        עוד ובאותו סעיף מתייחס מומחה התובעים לרווחים וחוסר אחידות בין לוחות השיש במשטח האופקי ולשברים בשיש במעקה הקל, וקובע את עלות התיקונים בסך כולל של 13,200 ₪ אגב חובת החלפת השיש והתקנה מחדש. הואיל וכאמור מצאתי כי יש לקבל את הערכת המומחה בנוגע להחלפת מעקה השיש – הדיון בסוגיה זו התייתר.

יא.   ריצוף מרפסת סלון (סעיפים 16,17 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי יש לרצף את המרפסת מחדש, לאור ליקויי שיפועים בעלות כוללת של 8,000 ₪ וכן הוסיף עלות תיקוני איטום בעלות של 1,500 ₪. מומחה התובעים הוסיף טעמים נוספים להחלפת הריצוף האמור במסגרת חוות דעתו. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אכן יש להחליף את ריצוף המרפסת בגלל זווית השיפוע והעמיד את עלות ביצוע העבודה על סך כולל של 9,500 ₪. בחקירתו הבהיר המומחה כי העלות כוללת החלפה של הריצוף בריצוף אחר, טיפול בפנלים, שינוי שיפוטים ובהתאמה טיפול בנקודת הניקוז וכן טיפול באיטום המרפסת על פי הצורך.

יב.    קיר המרפסת (סעיף 18 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי לאור כתמים בחיפוי סביב היציאה מחדר השינה למרפסת יש לבצע ניקוי וליטוש לאבן, להחליף אבן באזור נק' הגז לבצע חיווט סמוי של נק' הגז וכן לפרק ולהרכיב ארונות מטבח, והכל בסך כולל של 10,300 ₪ (3,000+300+2,000+5,000). מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אכן קיימים ליקויים באבן המרפסת ואף יש להתקין את נקודת הגז, והעמיד על עלות הרכיבים האמורים על סך כולל של 7,000 ₪ (3,000 ₪ כקביעת מומחה התובעים ביחס לניקוי האבן ו-4,000 ₪ בגין מכלול הטיפול בנקודת הגז, לרבות – כעולה מתשובותיו לשאלות ההבהרה – ביחס לפירוק והתקנה מחדש של המטבח).

יג.     חדר רחצה הורים (סעיף 19 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי רצפת תא הרחצה אינה תואמת את הסכמות הצדדים על פי התכניות ועל פי הוראות למתקני תברואה (הל"ת) וכי יש להזיז את נקודת הדלוחין ממרכז המקלחון לפינת הקירות תוך תיקוני ריצוף ואיטום בעלות של 1,500 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אין מניעה ממיקום נקודת נקז הדלוחין במרכז המקלחון, אך לא הכחיש כי תכנית המכר התייחסה למיקום נקז הדלוחין בצמוד לקיר והבהיר כי עלות השינוי היא 1,500 ₪;

יד.    אשר לגובה הכיור (ס' 20) סבר מומחה התובעים כי זה גבוה מהתקן (ב-2 ס"מ) וכי עלות התיקון היא 600 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אין פגם בכיור בגובה של 87 ס"מ כמצוי בדירה, והוסיף וטען כי התקן הקיים בעניין זה מיושן ואינו תואם את הסטנדר הנהוג בימינו העומד אף על 90 ס"מ מעל לרצפה. לאחר ששקלתי את הטענות, לאור הפער המינורי בין גובה הכיור בפועל לבין שיעור התקן ולאחר ששקלתי את עמדתו של המומחה בעניין זה, מצאתי כי הפער אינו מצדיק החלפה והנמכה של הכיור.

טו.   אשר למישקי ההפרדה בין חיפויי הקירות לריצוף (ס' 21 רישא) סבר מומחה התובעים כי יש לבצע תיקון בעלות של 1,100 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי יש לבצע מישק הפרדה בין חיפויי הקירות לריצוף בעלות של 800 ₪; בחקירתו הבהיר המומחה כי לא לקח בחשבון בעניין זה הרמה של הריצוף/החיפוי, ואישר כי לצורך התאמת המישקים לתקן (הנחת בצורת ר') הרי שיש להרים את האריחים בהתאמה כאשר עלות ביצוע פעולה זו היא 1,100 ₪, כקביעת מומחה התובעים.

טז.   אשר למישקי ביניים אנכיים (ס' 21 סיפא) בין חיפויי קירות סבר מומחה התובעים כי קיימת חובה לבצעם וכי משלא בוצעו עלות הביצוע עומדת על סך של 2,200 ₪ (לפי 200 ₪ למ'). מומחה ביהמ"ש קבע בעניין  זה כי .עלות הוספת מישקי ההפרדה כאמור עומדת על סך של 1,500 ₪ אותם יש להוסיף לחוות דעתו (כמפורט בתשובותיו לשאלות ההבהרה);

יז.     באשר לזיגוג החלון (ס' 22) סבר מומחה התובעים כי יש לבצע זיגוג בטיחותי בעלות של 350 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין  זה כי יש לקבל את הטענה ולהחליף את הזיגוג בעלות של 350 ₪.

יח.   ממ"ד (סעיף 23 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי העובדה שבמהלך פתיחת דלת הממ"ד נוצר מעבר של 35 ס"מ בלבד מחייב החלפת הדלת לדלת הזזה בעלות של 3,500 ₪. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אין פגם בכך שבשלב הביניים בין פתיחה לסגירה הדלת בולטת למסדרון וכי אין להחליפה בגין כך. עוד הבהיר כי הדלת שסופקה תואמת את המפרט הטכני שבין הצדדים, ובהעדר ליקוי מבני בעניין זה, סטייה מהתקן או סטייה מהוראות המפרט המוסכם אני קובעת כי אין לקבל את טענת התובעים ביחס לצורך בהחלפת דלת הממ"ד.

יט.   מומחה התובעים סבר (בס' 24) כי לאור גודל חדר הממ"ד יש להגדיל את החלון בעלות של 6,500 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אין כל פגם במידות הבניה של החלון. לאחר ששמעתי את חקירת המומחה ובחנתי את הוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 מצאתי כי יש להעדיף את המדידה שביצע מומחה ביהמ"ש בעניין זה ויש לדחות את טענת התובעים בנוגע לצורך בהגדלת החלון. ויובהר – סעיף 2.01 לתקנות קובע כי "שטח חלון" לצורך קביעת גודל הפתח הנדרש, ביחס לממדי החדר, הוא "שטח הפתח שבו מותקן החלון, לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות", קרי שטח חיצוני הכולל משקוף וחלקים שאינם מאפשרים מעבר של אוויר.

כ.      חדר שינה בין ממ"ד לחדר רחצה כללי (סעיף 25 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי קיימים ליקויים בשיש אדם החלון המחייבים החלפתו בעלות של 1,500 ₪. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי יש לקבל את הטענה ולהחליף את אדן החלון בעלות של 1,500 ₪;

כא.  אשר לזיגוג המעקה (ס' 26) סבר מומחה התובעים כי יש להחליף את הזיגוג שתחת החלון לזיגוג מחוסם ורבוד בעלות של 700 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי יש לקבל את הטענה וכי עלות התיקון אמנם עומדת על סך של 700 ₪.

כב.  אשר לגודל החלון בחדר ביחס לשטחו (ס' 27) סבר מומחה התובעים כי יש להגדיל את החלון והחליפו בעלות של 2,200 ₪. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אין ליקוי בגודל החלון בשים לב למידות הבניה, וכאמור גם בעניין זה אני מקבלת את עמדתו.

כג.    חדר רחצה כללי בקצה המסדרון (ס' 28 לחווה"ד)- מומחה התובעים סבר כי יש להחליף אף את זיגוג החלון כאן. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין  זה כי יש לקבל את הטענה ואת העלות שנקבעו ולהחליף את החלון בעלות של 350 ₪;

כד.  אשר לגובה הכיור (ס' 29) הסוטה כאן ב-0.5 ס"מ מהתקן לשיטתם מומחה התובעים, שוב נדחתה הטענה על ידי מומחה ביהמ"ש, שסבר כי אין ליקוי בגובה הכיור הקיים. לאור האמור בסעיף יד' מעלה, וביתר שאת לנוכח הפרשי הגבהים – אני דוחה את טענת התובעים בעניין.

כה.  ליקויי ריצוף (סעיפים 30-37 לחווה"ד) - מומחה התובעים סבר כי בריצוף המותקן בדירה ליקויים רבים, בין בשלך הבדלי גוון, בין בשל פגמים במרצפות, בין בשל הבדלי דגמים, בין בשל העדרם של פנלים ובין בשל סדקים, שבים ושריטות וחוסר במישקים, המחייבים לאור פיזורם הרב (בחדרי הדירה, בחלל המרכזי ובחדרי הרחצה) מחייבים החלפת הריצוף בדירה בעלות כוללת של 31,500 ₪ וכן בעלויות פירוק והתקנת מטבח מחדש בסך של 4,000 ₪, בביצוע מישקים והשלמת פנלים בעלות של 13,000 ₪ ובעלות החלפת רצפות במקלחות בסך של 4,000 ₪. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי אמנם קיימים ליקויים רבים בריצוף המחייבים ריצוף מחדש של 70 מ"ר בדירה (26,250 ₪), ובנוסף החלפת אריחים בשרותי הורים (900 ₪), החלפת אריחי קיר מעל האסלה (300 ₪) ותיקון ליקויים באי התאמת אריחים בחדר הרחצה (4,000 ₪) ובסה"כ בביצוע עבודות בסך כולל של 31,450 ₪ (לרבות סך של כ- 5,000 ₪ בגין פירוק והתקנת ארונות מטבח);

כו.    תיקוני טיח וצביעה (ס' 38) - מומחה התובעים סבר כי בגמר ביצוע העבודות יהיה צורך בביצוע עבודות טיח וצביעה כוללים בסך של 4,000 ש"ח. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין  זה כי עלות תיקוני הטיח והצבע הנדרשים עומדים על סך של 4,500 ₪.

כז.   שונות (ס' 39-40) - מומחה התובעים סבר כי יש להשלים תיקון רטיבות בסלון שעלותה כלולה זה מכבר בתיקוני הטיח והצבע הנזכרים ובתיקון רטיבות בפינה הצפון מזרחית של ארון המטבח הכלולה אף היא מעלה. מומחה ביהמ"ש קבע בעניין  זה כי יש לתמחר את הרכיבים האמורים בנפרד וקבע בעבוד תיקון הרטיבות בסלון סך של 600 ₪ ועבור תיקון הטיח מתחת לארון המטבח עלות של 400 ₪.

כח.  אשר לחוסר בפינת רשת במעבר למסדרון (ס' 41) סבר מומחה התובעים כי קיים חוסר אשר יתוקן במסגרת תיקוני הטיח ואילו מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי לא מצא פגם בעניין זה.

כט.  אשר לסוגיית האריחים הרזרביים (ס' 42) סבר מומחה התובעים כי בשל חוסר באריחים רזרביים יש לחייב את הנתבעת לשלם סך של 2,000 ₪ נוספים אך מומחה ביהמ"ש קבע בעניין זה כי משהכיר בצורך בהחלפת הריצוף כולו, ממילא אין תועלת באריחים רזרביים לאלו שהותקנו בדירה.  

25. לסיכום הליקויים אשר מצאתי לנכון להכיר בהם דומה כי עלות ביצוע התיקונים עומדת על סך כולל של  78,100 ₪.

26. בחקירתו אישר המומחה כי כל הסכומים שנקב בחוות דעתו אינם כוללים מע"מ ופיקוח הנדסי, ובהתאמה יש להוסיף רכיבים אלו לסכום שנקבע על ידו. כפועל יוצא אני קובעת כי עלות ביצוע התיקונים, לרבות עלויות הפיקוח עומדות על סך של 100,515 ₪.

27. כאמור, קבע מומחה ביהמ"ש כי משך הזמן שיידרש לביצוע כלל התיקונים עומד על כחודש ימים. יחד עם זאת בהערכת הזמן כאמור לא כלל, כך נראה, מומחה ביהמ"ש את משך הזמן הנדרש להחלפת מעקה המרפסת, פעולה שניתן לבצעה במהלך ביצוע עבודות תיקוני טיח פנים וצבע אך לא במהלך ביצוע עבודות החלפת רצפות (ובמיוחד כאלו שנדרשות במרפסת הסלון. בהתאמה אני סבורה כי יש להעמיד את משך הזמן הסביר להשלמת העבודות בנסיבות העניין על כ- 40 ימים בסה"כ. עלות הדיור החלופי לתקופה זו, לרבות עלות האחסון וההובלה עמודים אם כן להערכתי (כנגזרת מחוות דעת מומחה ביהמ"ש, תוך התחשבות בעובדה שעלויות ההובלה אינן צפויות להשתנות נוכח השינוי במשך הזמן הנדרש לביצוע התיקונים) על סך כולל של 12,500 ₪.

28. הנתבעת טענה כי היה על התובעים לאפשר לה לבצע את התיקונים בעצמה, וכי בהתאמה מנועים התובעים מהעלאת טענותיהם כאן ו/או מדרישתם לקבלת פיצוי בגין עוגמת נפש ו/או בגין רכיב הפיקוח, ואולם לאחר שעיינתי בתכתובת הענפה שהוחלפה בין הצדדים ואשר צורפה לתצהירי התובעים ובמיוחד לאחר שבחנתי את תכתובות המייל שנערכו במהלך החודשים אפריל-מאי 2018 נחה דעתי כי לא זו בלבד שהתובעים לא הערימו קשיים בתיאום ביצוע עבודות בדירתם אלא שהם נתקלו בקשיים בתיאום העבודות ובהשלמתן על אף הזדמנות רבות שנתנו בעניין.

29. למעשה, דומה כי חברת בונה ריינה בניה ופיתוח (2000) בע"מ, מי ששירותיה נשכרו על ידי הנתבעת להעמיד לרשות הדיירים (והתובעים בתוכם) את שירותי תיקוני הבדק (בין היתר) חדלה ולא עמדה בהסכמות אשר נערכו למולה בכל הנוגע לתיאום ביצוע העבודות. מכתב ביקורת בעניין זה ניתן למצוא במייל מיום 2.5.18 מאת מר אורן נגר מטעם חברת נועם סהר (ובשם הנתבעת 1 כאן) המופנה אל נציגת חברת בונה ריינה האמורה, במסגרתה מועברת ביקורת על אופן מתן שירותי עבודות הבדק באופן כללי ובשים לב לתלונות "דיירים" (מהניסוח עולה כי מדובר בביקורת כללית שאינה מתייחסת אך ורק לתובעים כאן).

30. טענת הנתבעת לפיה הערימו התובעים קושי בביצוע תיאומים לא נסמכה על כל ראיה, אף שלשיטת העד מטעמה, מר בסול, במקרה של קושי בביצוע תיאום מועבר תיעוד בעניין אל עוה"ד של החברה. בהעדר תיעוד, ומשמן התכתובות עולה כי התובעים דווקא הציעו מועדים רבים, בחלקם ימים שלמים ברצף, לצורך ביצוע התיקונים (חלקם לשווא) – אני דוחה את הטענה.

31. התרשמתי אם כן כי התובעים עשו כמיטב יכולתם כדי לאפשר השלמת ביצוע עבודות ותיקונים מטעם הנתבעת עובר להגשת התביעה כאן וכי זו הוגשה בחלוף שנת הבדק ובלית ברירה.

32. היקף התיקונים הנדרשים כמו גם מהותם מלמדים על ליקויים רבים וחמורים בבניה ועל ליקויים בדירה אשר ניתן וראוי היה לפתור אותם עובר למסירת החזקה ולכל המאוחר במהלך שנת הבדק, ויש להצר על כך שאלו לא בוצעו. כפועל יוצא ולאור היקף הליקויים וסוגם אני סבורה כי יש לחייב א הנתבעת לשלם לתובעים, בנוסף לסכומים הנקובים מעלה אף פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪.

33. לסיכום הדברים מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים –

בגין איחור במסירה – סך של 24,000 ₪;

בגין ליקויים בבניה – סך של 100,515 ₪ (לרבות בגין עלויות הפיקוח);

בגין דיור חלוף לתקופת התיקונים – 12,500 ₪;

בגין עוגמת הנפש – 15,000 ₪.

בסה"כ תשלם אם כן הנתבעת לתובעים סך של 152,015 ₪.

34. הנתבעת ביקשה לקבוע כי נוכח האיחור בהגשת תצהירי התובעים (שהוביל לעיכוב בשמיעת התובענה) לא יחול חיוב בגין ריבית ביחס לתקופה של שנה שלמה.

אכן, איחור ניכר חל בהגשת תצהירי התובעים, והנתבעת בחרה לשמור על פיה סכור במשך חודשים ארוכים עד סמוך למועד הדיון כאן, מבלי להעלות כל טענה בעניין ומבלי שלם בזמן זה את הסכומים שלכאורה אינם שנויים במחלוקת בנוגע לליקויי הבניה, כעולה מחוות דעתה.

במצב דברים זה לא מצאתי כי יש לגרוע מן התובעים את זכותם להפרשי הצמדה וריבית על הסכומים הפסוקים, אך הסוגיה תלקח בחשבון במסגרת פסיקת ההוצאות כאן.

כפועל יוצא אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 152,015 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה כאן – 9.12.18 – ועד ליום התשלום בפועל.

אשר להוצאות ההליך ובשים לב לדברים האמורים ראיתי לנכון לחייב את הנתבעת, על אף התוצאה האמורה, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 11,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 14,000 ₪ כולל  מע"מ בלבד.

הצדדים רשאים  להגיש ערעור בזכות בתוך 60 ימים ממועד קבלת פסה"ד בידיהם.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, ב' שבט תשפ"ב, 04 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

קרן מרגולין-פלדמן, שופטת