זיכרון העבר, וניווט אל העתיד

התכונה הכי ייחודית של עם ישראל היא הזיכרון. זיכרון של אירועי עבר, מראשית ההיסטוריה, תוך מתן כבוד לאירועים "עתיקים" והתייחסות אליהם כאל יין משומר המשתבח עם הזמן.

המצווה לזכור

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם:

אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים:

וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים פרק כ"ה פסוקים י"ז עד י"ט).

מדובר במצווה מן התורה, לזכור את דברי הימים מהעבר הרחוק של יציאת מצרים, ולהפיק לקחים מאירועי העבר. שינון וזיכרון של יציאת מצרים, נדרש בהגדה של פסח, המתארת את המאורעות והנסיבות, את הסיכונים והלקחים, וחובת לימודה וקריאתה מדי שנה היא המצווה. הזיכרון הזה אינו נחלתם הבלעדית של שומרי מסורת אלא הוא חל וקיים בכל מקום ועל כל אחד מישראל.

לשם מה לזכור? כתוב בפרקי אבות[*]:

"עקביא בן מהללאל אומר: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ" .

ללא קשר לפירוש המסורתי של הפסוק, אפשר להבין כי כדי לכוון את העתיד - צריך לדעת את העבר. על מנת לכלכל צעדים עתידיים, נדרש ללמוד אירועים היסטוריים ולהפיק מהם לקחים.

מדובר בעצה להצלחה, בהכוונה לחיים.

היבט מקצועי

מכאן אעבור לתחום עיסוקי המקצועי, כמומחה בתחום התכנון והבניה. במסגרת עבודתי, אני מרבה לאזכר פסקי דין ישנים שניתנו לפני עשרות שנים, ומבכר אותם על פני פסיקה עדכנית. אין פירוש הדבר שכל דבר עתיק מועלה אוטומטית על ידי, אלא, שאני דולה [כמחפש פנינים] אמירות חכמות ורלוונטיות של שופטים בפסקי דין מלפני שנים רבות, ומסתמך עליהן. האישים המככבים ברשימת המועדפים שלי הם: חכמי ישראל לדורותיהם, מגיבורי התנ"ך – כדויד המלך שהיה חזק מגוליית [כפי שכתוב, ולא להפך], דרך הרמב"ם שהסביר הבהר היטב מדוע מדרגה בודדה היא מכשול ופגם תכנוני  ["בור ותל"], ובהמשך – האחרונים השופטת שושנה נתניהו שפסקה הלכות בתכנון עירוני, השופט צבי א' טל שציטט את הרמב"ם בפסקי דינו בצד מקורות נוספים ביהדות, השופט מאיר שמגר, פרופסור יצחק אלפן – מורי במאה הקודמת בטכניון לתואר ראשון ולתואר שני, ועוד רבים אחרים.

וראה זה פלא, מה שנאמר אז, בר תוקף היום וביתר שאת, שהרי באימוץ אמירות שיפוטיות – נבדקת גם פסיקה חדשה, ונמצא כי היא מחזקת את העתיקה וחורשת אותו התלם... מכאן הרלוונטיות של הזיכרון, והצורך בשימורו.

לא כל מה שישן – הוא עדיף בזכות השנים שחלפו. ישנם מנהגים לאין-ספור שצריך לבטלם, וביטולם לא פחות חשוב משימור כל מה שראוי לשימור, תוך האזכור של המקור הכי עתיק שקיים, לתפארת אומרו.

יש כמה דברים קבועים, שאינם בני שינוי, ובהם אופיו של בן אנוש, יכולותיו האינטלקטואליות וערכיו. ישנם כמה היבטים שבהם אין יתרון לחדשנות, ויש גם כמה היבטים, שהחדשנות רק מוכיחה את חיוניותן של גישות קדומות, או פוסלת גישות קדומות אחרות. לכן אמרו – דע מאין באת, ודע על סמך הידיעה מאין באת – לאן אתה הולך.

ובליל הסדר, עם ישראל ישנן ויזכור את העבר, כדי לנווט בתבונה אל העתיד.

-=-=-=-=-=-=-=-=-

[*] מַסֶּכֶת אָבות הידועה גם בשם פִּרְקֵי אָבוֹת) היא המסכת התשיעית בסדר נזיקין במשנה( - בנויה ממאמרים קצרים של חכמי המשנה, עוסקת במוסר, דרך ארץ ומידות טובות, וזאת על-פי האמרה "דרך ארץ קדמה לתורה".