שיבוש בהבנה בסיסית של יעדי הפרקליטות
לא רק הציבור הרחב, אלא גם משפטנים, ואפילו אלה המעורבים בתיקים של כתבי אישום - אינם נצמדים ליעדי הפרקליטות לחתור אל האמת, וסוברים בטעות כי המטרה היא הרשעה.
באי כוח המדינה בתיקים משפטיים בהם המדינה מעורבת, הם: קטגורים, העוסקים בהכנה ובהגשמה של כתבי אישום.
באי כוח הצדדים הנגדיים, הם בדרך הטבע: סנגורים, המגנים על מי שמואשם בפלילים.
זו החלוקה של התפקידים, כי הפרקליטות לא נועדה לתת פרסים לאזרחים ישרי דרך, ולמעשה אין בכלל פרסים כאלה. יעדי הפרקליטות הם מיגור עבריינות ופשיעה, ולכן הפרקליטים של הפרקליטות הם קטגורים, ועיקר עיסוקם הוא בייצוג המרינה נגד עבריינים פוטנציאליים כדי לבוא עמם חשבון.
בשל כך, רבים שוגים ורואים בפרקליטות גוף שמטרתו היא - להגיע לכדי הרשעית הנאשם, וזו טעות.
הנכון הוא, כי אין לפרקליטות מטרה כזו, וכי המטרה הניצבת מול עיניה של הפרקליטות אינה הרשעה, אלא- חשיפת האמת בכל תיק.
התדמית של הפרקליטות עלולה להטעות. אכן עיקר עבודת הפרקליטות מתרכז בהרשעה, אך זאת מותנה בכך שבידי הפרקליטות יש די חומר ברקע, ממצאים וראיות, המוכיחים לה, לאור בדיקה אובייקטיבית, כי הנאשם הוא באמת עבריין וכל שדרוש זה להוכיח זאת מעל ספק סביר.
אם תוך כדי החקירה, בין חקירת אנשי הפרקליטות ובין חקירת מי מההגנה, מתעורר ספק ומתגלים ממצאים, המלמדים על זיכוי הנאשם - או אז, שומה על הפרקליטות לבדוק את הספק שהתעורר בעקבות הממצאים החדשים, ולבחון את הראיות החדשות שלא היו יריעות ולא היו גלויות קודם לכן, וככל שמתברר כי אין הוכחה מעל ספק סביר להרשעת הנאשם - נדרש שינוי מדיניות המשך התיק, גם אם כבר הוחל בשמיעת עדים, בכל שלב, בכל עת.
יש מקרים שהאמת מתבררת אף לאתר מתן גזר דין, ואפילו לאתר ריצוי עונש מאסר ממושך של מי שנחשד והורשע בעבירות שהוא לא ביצע - עיין ערך: עמוס ברנס, ואין זו הדוגמא היחידה.
במקרה זה על הפרקליטות לבצע בדיקה, ולא בהכרח להמתין ליזמת הסנגוריה, שיתכן שכבר התפרקה בשלב כה מאוחר.
היזמה לכך צריכה לבוא מהפרקליטות, בעקבות מטרת-על שלה, לחתור אל הצדק ולהימנע מהרשעת חף מפשע.
לסיכום ייאמר כי אין זה מתפקידה של הפרקליטות, כיעד שצריך לממש, להרשיע את הנאשם "בכל מחיר" - אלא: על הפרקליטות לחתור לגילוי האמת.
