פעלים צמודים

פעלים צמודים מקובלים בשפה העברית, והדוגמא הכי שכיחה היא צמד המלים "יעלה ויבוא", הזמנה של מתפלל להגיע לקריאת התורה.

מדוע "יעלה ויבוא"? ראשית דבר, כדי להגיע אל ספר התורה צריך בדרך שלל לעלות שלוש מדרגות, כך שלפני שהקורא בתורה בא אל הספר, הוא עולה במדרגות. שנית, העלייה היא יכולה להיות רוחנית, נפשית, התרוממות הנפש, והיא משולבת עם הפועל הבא – "יבוא". לשם קיצור היה אפשר לומר רק "יבוא", אלא שבשפה העברית יש למלה אחת באה להדר את שכנתה, וההידור כאן הוא – "יעלה ויבוא".

שני הפעלים הם בלשון עתיד, ולא תמיד הדבר הוא כך.

דוגמא א':

ספר דברים, פרק י"ב פסוק כ"ו:

"רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה'".

"תישא ובאת" – תישא בלשון עתיד, ובאת בלשון עבר.

ספר שמות, פרק ה' פסוק ז':

"לא תאספון לתת תבן לעם ללבון הלבנים כתמול שלשום, הם ילכו וקוששו להם תבן".

"ילכו וקוששו" – ילכו בלשון עתיד, וקוששו בלשון עבר.

ספר תהלים, פרק קל"ז פסוק ט':

"אשרי שיאחז וניפץ את עולליך אל הסלע".

"שיאחז וניפץ" – שיאחז בלשון עתיד, וניפץ בלשון עבר.

בכל הדוגמאות הללו, הפעלים בלשון עתיד מלמדים על העיתוי [העתידי] לפי הפועל הצמוד הראשון, והסמיכות לפועל השני, שהוא בלשון עבר – מלמדת על כך שלא תינתן שהות, ולו למחשבה, בין שני הפעלים הצמודים, כאילו חד המה.

ראה פירושו של עמוס חכם [*] לספר תהלים, בהוצאת מוסד הרב קוק ירושלים.

-=-=-=-=-=-=-=-=-

[*] עמוס חכם – 1921-2012, חתן התנ"ך הראשון, ופרשן תנ"ך.