הערות לטיוטת תקנות התכנון והבנייה (הקלות, שימוש חורג לסטייה מתכנית) תשפ"ב - 2022

על פי החוק הקיים, אישורה של בקשה להקלה מתכנית, מוגבל למקרים בהם אין בבקשה חריגה מהוראות התקנות [תקנות התכנון והבנייה, (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), (תש"ל-1970) התוספת השנייה], וכן – אין בבקשת ההקלה משום סטייה ניכרת מתכנית.

ההגבלות הנ"ל הן חיוניות, ובאות כדי לצמצם את חופש התמרון של הוועדות לתכנון ולבנייה, צמצום שעולה בקנה אחד עם צמצום האפליה בתכנון וברישוי הבנייה.

ככל שמרווח החלטת ההחלטות של הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה רחב יותר, כן גוברת התלות של האזרח, ובמיוחד האזרח האנונימי מן השורה שאין לו יחסי קבע עם הוועדה, ברצונה הטוב והמטיב של הוועדה.

במאמריי ובספריי במהלך השנים, התייחסתי לא אחת לאפליה הקיימת בהחלטת ההחלטות של הוועדה המקומית בתחום הרישוי, ואין צורך לחזור על כך במסגרת זו.

די לאזכר כמה דוגמאות: (רשימה חלקית)

א."בירוקראטיה והדרך לצמצומה בוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה" – מתוך ספרי "רישוי הבניה – הלכות, תקדימים, פסיקה" בהוצאת "שי" ספרות משפטית, עמ' 486-489, ובתוך כך ע"א 629/95 בן יקר עת בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון לבנייה מודיעים, בית המשפט העליון, שופטים: ת' אור, ט' שטרסברג-כהן, י' טירקל, פ"ד נ"א (2) 825.

ב."אפליה בתכנון" – מתוך ספרי "ליקויי בניה" כרך ג' עמ' 245-260, בהוצאת "בורסי" ובתוך כך עע"מ 4897/06 רבקה בוקובזה ואח' נ' עיריית ירושלים ואח', בית המשפט העליון, שופטים: המשנה לנשיאה א' ריבלין, א' גרוניס. ע' פוגלמן.

ההצעה לשינוי בחוק התכנון והבניה ותקנותיו, מהווה שינו יסודי בכיוון הפוך מהרצוי – הרחבת סמכויות הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, על חשבון המעטת התוקף של התקנות ותכניות המתאר. מדובר בהצעת "תיקון", שאינה תיקון כלל - אלא קלקול, הגורם להרחבה כמעט בלתי מוגבלת של סמכויות הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ורמיזה עבה -  לפעילויותיה בחופשיות יתירה, תוך ניצול מעמדה וסמכויותיה לאפליה בתחום התכנון ולתופעות לוואי שליליות הנובעות מאפליה זו – והתעלמות מאזהרות ברורות של בית המשפט העליון, לא רק בשתי הדוגמאות המאוזכרות לעיל.