נימוקים בחוות דעת ובפסקי דין
כאשר חוות הדעת לא מנומקת, ופסק הדין נסמך עליה – פסק הדין לא מנומק.
מומחים המתמנים ע"י בית המשפט, לפעמים מוליכים את בית המשפט שולל בכך שאינם מנמקים את מסקנותיהם בחוות הדעת.
כאשר חוות הדעת לא מנומקת, ופסק הדין נסמך עליה ומאמץ את המסקנות אליהן הגיע המומחה – פסק הדין לא מנומק.
לפי תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 נדרש כדלקמן:
"פסק דין בתובענה שהוגש בה כתב הגנה, יכיל הרצאה תמציתית של העניין, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות המהותיות, השאלות שעמדו להכרעה, ההחלטה ונימוקיה".
הנימוקים הם חיוניים להבנת פסק הדין ותהיה אחר שיקוליו של בית המשפט.
מומחים רבים מסוחררים ממעמדם כמומחי בית המשפט, וסבורים כי במעמדם הרם - די בכך שהם ירשמו את הכרעותיהם ללא נימוק, כי ברי שמה שהם ירשמו – ינותב אל פסק הדין ככתבו, שהרי הם מונו על ידי בית המשפט...
עינינו הרואות, כי התקנות מחייבות את בית המשפט לכלול הנמקות לפסקי דינו, ואיך יעשו זאת במצב בו המומחה שמינה – אינו מואיל לנמק?!
נתקלתי במומחים, שלאחר שקראו את טענת מומחה התביעה, המתפרשת על פני 4-5 עמודים, עם צילומים ואסמכתאות, הם מסתפקים לקבוע בחוות הדעת שלהם (במינוייהם כמומחי ביהמ"ש) – שתי מילים: "אין ליקוי".
עד כדי כך חשובה ההנמקה של פסק הדין, שבבקשת רשות ערעור הנשענת רק על היעדר הנמקה בפסקי דין – הנוהג הוא להיעתר לבקשה, למרות שמדובר בדיון בערכאה שלישית. ראה סעיף 10 בפסק דינה של השופטת עדנה ארבל ברע"א 3337/12 ליברפול נכסים והשקעות בע"מ נ' עידן פרוביזור אחזקות בע"מ ואח', להלן הציטוט:
" אם כן, עינינו הרואות כי בית משפט זה נוטה לקבל בקשות רשות ערעור כאשר מושא הבקשה הוא החלטה בלתי מנומקת שיצאה מלפני הערכאות השיפוטיות. זאת, גם בהתחשב בהלכות המקובלות בדבר קבלת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק כאשר הבקשה מגלה שאלה משפטית או ציבורית רחבה או במקרה בו נגרם למבקש עיוות דין [כפי שנקבע ברע"א 123/08 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)]. במילים אחרות – הגם שבקשה המבקשת לערער על החלטה בלתי-מנומקת לא מגלה בהכרח שאלה רחבה, בית משפט זה פסק לא אחת כי היעדר הנימוק מצדיק כשלעצמו את ביטול ההחלטה. דהיינו, היעדר נימוק מהווה פגם בהחלטה החיצוני לעניין תוכן ההחלטה וסבירותה במידה המביאה את בית המשפט להתערב בה גם ב"גלגול שלישי"."
חוות דעת המנוסחת באופן המתואר לעיל ["אין ליקוי"], היא ללא שום נימוק מקצועי, ועל כן עלולה להכשיל את בית המשפט. גם מהסיבה שבית המשפט לא אמור לקבל את קביעותיו של המומחה כשהן אינן מנומקות, אינן משכנעות, ועקב זאת וכפועל יוצר מכך, גם אינן צודקות. בית המשפט צריך להגיע למסקנה כי קביעות המומחה המוצאות דרכן לפסק דינו הן קביעות צודקות. ראה בעניין זה בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, שופטת: עדנה ארבל, פורסם ב"נבו":
"האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים".
לאמירה זו של השופטת עדנה ארבל חשיבות רבה, שכן נובע ממנה שהמומחה אינו זרועו הארוכה של בית המשפט, כפי שמקובל להתבטא [לרבות בפסיקה].
