עריכת ספרי משפט
ראשית יש לומר, כי אין ספק בדבר החיוניות של עריכה מקצועית של ספרי משפט.
כמי שחיבר עשרות ספרי משפט בהוצאות ספרים שונות – "בורסי", "אתיקה," "שי", לרבות ספרי הדרכה בהוצאות "כתר", "מודן", "פרולוג", "קורטוב", ברוב המקרים עם עריכה מקצועית [ובמיעוט המקרים אני ערכתי את הטקסט], אני מעיד כי העריכה המקצועית – נדרשת, ותורמת תרומה חשובה לא רק לצורה, אלא גם לתוכן.
אחת הסוגיות שיש לתת עליהן את הדעת היא הציטוטים מתוך פסקי דין.
יש ופסק הדין עצמו, קשה להשגה ואינו מצוי באתרי הפסיקה הנפוצים – פדאור, תקדין, לאו-דטה, פסק דין, נבו ועוד רבים אחרים.
מדובר, בעיקר בפסיקה ישנה, או בפסיקה שבמתכונת של החלטות מנומקות (ולא פסק דין סופי). במצב זה, ציטוט תמציתי - תועלתו פחותה, ונדרש ציטוט מורחב, אם לא הבאת כל פסק הדין כנספח.
גם במקרים של פסקי דין בני השגה, לא תמיד המשתמש הוא משפטן שזמנו בידו והוא יכול להרשות לעצמו לנבור ולאתר את המקור, וכן, לא תמיד המשתמש הוא מתחום המשפט דווקא, ויש והמעיין הוא מומחה המתבקש להסתייע בספרות המשפטית, או מנהלה של חברה או סתם אדם מהישוב. לעתים המשתמש, עושה שימוש במה שכלול בין דפי הספר. מסיבה זו, הציטוט צריך להיות מלא, ועומד בפני עצמו. מן הסתם, הוא לא תמיד יהיה תמציתי וקצר, כי הוא לא נוסח ע"י מחבר הספר, אלא על ידי שופט, ובסגנונו של השופט.
הזהירות, פן הציטוטים הרבים ייראו כאילו המחבר התכוון להאריך על מנת לתת נפח לספר, היא במקומה, אך מצד שני - ישנה חשיבות להביא דברים בשלמות בשם אומרם. ההסתפקות בציטוט תמציתי וקצר, בכל מקרה – אינה מהווה פתרון הולם לגבי פסקי דין שבהם בית המשפט האריך בפרשנות ובתיאור הנסיבות, והכול חיוני להבנת הטענה בה מדובר. אמנם יש דרך להסביר את הטקסט, ועל ידי כך להימנע מציטוט מורחב, אך ההסברה אינה צריכה לבוא במקום המקור אלא בנוסף לו.
המשתמש צריך להיות חופשי לבחור לצרף לכתב הטענות (או לכל מסמך אחר העומד על הפרק) – ציטוט מפי המחבר, או ציטוט מדברי בית המשפט, והמחבר אמור שלא לפסוח על שני הסעיפים.
