אין שלום לרשעים

"אין שלום, אמר ה', לרשעים" [ישעיהו פרק ו' פסוק כ"ב]. אפשר לזהות ביהדות נחישות בצד חמלה, או – דבקות ללא פשרות בערכי המוסר, המובילה למתן פתח חזרה כנה בתשובה.
הנביאים, כך מסתבר, מונעים מהציבור מלהיות פראיירים...

הקדמה

האומנם היהדות אינה מכילה קצוות הנמצאים בשולי החברה?! האם זהו המוסר של נביאי ישראל?! אפס סבלנות, ללא ויתור, ללא גמישות?! ומה על ערכים כמו – שיקום, מחילה, התחשבות באחר, חמלה?! היכן המוסר היהודי של ראש השנה ויום כיפור?

בא הנביא, ושם גבולות: אל תיסחפו, כי אין שלום לרשעים.

על כל צעד ושעל

אנו מוצאים אותם על כל צעד ושעל, בכל אתר ומדי יום. הרשע יכול להיות מדינאי שנחשב כמוביל דרך על ידי ציבור ההולך אחריו, מי שמחזיק בדעות אנטישמיות המובילות אותו או את מעריציו לשאיפת הרס ופגיעה בציבור היהודי, [או בכל ציבור אחר], או אדם שמפעיל ומקדם בכל דרך – אג'נדה שקרית והרסנית תוך רמיסת "מכשולים" שבדרך, וכן, להופיע כבעל מקצוע מכובד – רופא או מהנדס, איש דת או משפטן או מורה, וצאו וחשבו מהו מגוון הפעולות שיכול "הרשע המכובד" לבצע מבלי שייחשב רשע, אלא יופיע בציבור כנורמטיבי.

כל זאת – בחסות האצטלה המדעית, הרוחנית, המקצועית; תחת כותרת מכובדת, יהרוס כל חלקה טובה.

יש והרשע מוסווה כהלכה על ידי המסווה המקצועי המכובד, אך לא מסובך לגלות אצלו "לב של אבן".

היהדות ומוסר הנביאים

אכן, היהדות חוסמת את כניסתו של הרשע לתוך ד' אמותיה, כמאמר הנביא, "אין שלום, אמר ה', לרשעים". והיה והרשע ישנה את דרכו – יניח למשנתו, ויישר אורחותיו – כי אז הציבור היהודי יקבלו לשורותיו ויפרוש שטיח של חזרה בתשובה לרגליו.

וזאת, עד כדי כך שנאמר עליו בגמרא –

"במקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין" [תלמוד בבלי, מסכת ברכות, אמרתו של רבי אבהו, אשר באה לתאר את מעלתו של החוזר בתשובה – שהיא גבוהה יותר ממעלתו של צדיק גמור].

ואז – יש להם שלום.

סוף טוב

ישנו תנאי ברור לקבלת האחר, להתחשבות, להפעלת מנגנוני חמלה וויתור, והוא, כי נדרש שראשית דבר – תהיה חזרה בתשובה, ואז, ורק אז, תהיה מעלתו של החוזר בתשובה מעל מעלת צדיקים, "והסרת הרע מקרבך".