תפריט חיפוש

מדיניות חסרת תבונה

28 אוקטובר, 2022

תובנות מדיניות שמובנות לאזרח מן השורה, נעלמו מעיניהם של ראשי ממשלה ולוחמים מדופלמים.

נאום בר אילן

היה זה ביוני 2009, וראש הממשלה דאז בנימין נתניהו הטיל פצצה תקשורתית – "אני מדינות לשני עמים". מיד יצאו הצהרות מהצד הימני של המפה הפוליטית  מפי פוליטיקאים במהרו להגיב, להזהיר, לפרש ולהבהיר, מבלי שטרחו לעיין בפרטי הנאום. הם וודאי נזכרו כי היה זה ראש הממשלה מנחם בגין שנסוג מסיני, ותהו על האימרה כי רק הימין יכול להסכים לוויתורים שהרע השנאל וודאי שלא יתנגד לכך... אולם הם לא הבינו, כי ההסכמה-לכאורה של "שתי מדינות" הייתה תרגיל מבריק של ראש הממשלה, המעמיד את כנופיות הטרור במערומיהן מול העולם, בכך שהותנה תנאי כי כדי שהחזון השמאלני הזה יתממש, כנופיות הטרור צריכות כתנאי סף להכיר במדינת ישראל, פירוז המדינה הפלסטינית מנשק, זניחת הטרור, והפסקת ההסתה נגד מדינת ישראל. תנאים אלו לא היו ניתנים להתקיים בהיותם מנוגדים לערכי היסוד של כנופיות הטרור, ובהיותם סם חייהן וקיומן.

העולם ראה, העריך את הנאום המתוחכם, ונרגע מהדרישה לשתי מדינות לשני עמים, שכן הכדור עבר לצד הטרור שלא מסוגל להכילו.

הנאום הוכן על ידי אורי אליצור ז"ל, עורך משנה של מקור ראשון, מבכירי העיתונאים הימניים.

מי שהתנגד לנאום – מימין ומשמאל – העיד על עצמו שלא הבין את הדברים, הסב נזק מדיני ונהג בחוסר תבונה.

נאום לפיד באו"ם

באותו עניין לאחר 11 שנים עלה כוכב חדש בשמי הפוליטיקה הישראלית, וגם הוא אמר שתי מדינות לשני עמים, אך ללא התנאים שהציב קודמו, שהם היוו את העוקץ והעיקר בנאום... יתירה מכך, הנאום של לפיד נאמר בתקופה בה בעקבות הנאום של ראש הממשלה נתניהו – הוריד מסדר היום את הדיון המטריד על שתי מדינות, ובמצב בו הוא אינו נבחר כראש ממשלה אלא תוצר של פוליטיקה עקלקלה תוך תרגיל ניצול הזדמנות...

ונאום זה, בו התנדב לפיד לתת לכנופיות הטרור מדינה, אף שלא יתממש כי אין לו קונים, הסב נזק למדיניות הישראלית בכך שלא כלל את התנאים החיוניים שנכללו בנאום בר אילן והיו בעצם עיקר הנאום...

ברק, פרס, שרון ואחרים

הקונספציה שעמדה בבסיס המדיניות של השמאל, אשר הכתיבה מדיניות שלומיאלית שהפתיעה גם את מי שנקט בה, הייתה כזו:

העם הפלסטיני חי תחת כיבוש ושואף לדרור.

העם הפלסטיני הוא עם שוחר שלום.

העם הפלסטיני רעב ומושפל, ורק במצב של חוסר ברירה הוא נאלץ להיגרר לפעולות טרור אובדניות.

כפועל יוצא מכך, יש להקל על סבלו, לתת לו זכויות יתר, לספק לו ממון, לוותר למענו על שטחים, ועל ידי כך – לא תהיה לו עוד סיבה לנקוט בטרור, וגר זאב עם כבש ונמר עם צבי ירבץ [כחזון ישעיהו הנביא],

וחבל עזה יתפתח לעמק הסיליקון.

ממשלת ישראל בהנהגת אריאל שרון שעבר דה-פקטו לשמאל מסרה לכנופיות את גוש קטיף, ובתמורה קיבלה עוד טרור.

זה מזכיר לנו את פרס, שהודה לאחר ביצוע ההתנתקות כי אינו מבין את הפלסטינים שלאחר שקיבלו מבוקשם – חזרו לטרור ביתר שאת שכן נוצרו להם תנאים יותר נוחים לטרור, ואת ברק שהסכים להעביר לפלסטינים תמורת הסכם שלום 95% מהגדה המערבית – אך ערפאת נבהל מנכונות זו ונסוג...

ההיגיון שבבסיס תכניות השלום הללו בעקבות מתן זכויות, הקלות, כסף ונשק, אדמות והפתעות לפלסטינים תמורת שלום אם חלומות באספמיא, נוסחה שלא עובדת, עקימות של מחשבה מדינית וחוסר הבנה מוחלט של האויב. כי ככל שייטיבו עמהם, יהיה להם אמצעים טובים יותר לבצע חבלה וטרור, וכך יהיה.

טוען סינון...ajaxSpinner