חזקת הסבירות חסרת תוקף בנושאי תכנון ורישוי
האדם הסביר לא מהווה מודל לפיו צריך לתכנן את החלל – אלא נדרש תכנון זהיר, כזה המתאים למקרי קיצון, כדי שגם מי שלא נזהר – לא ייפגע. הפקדת ההחלטה של מבחן הסבירות בידי בית המשפט – עלולה לגרום לפסקי דין על סמך פרשנות מרחיקה לכת, ומנוגדת לתקנות.
מבוא
חזקת הסבירות יוצאת מתוך הנחה של "אדם סביר" כלשהו, ומתבססת על אופן התנהלותו והתנהגותו כמודל המחייב כל אדם. מי שקובע מיהו האדם הסביר, ומהם מהלכיו – הוא בית המשפט. במצב זה, אם חזקת הסבירות מתקיימת, נוצר חופש פעולה כמעט מוחלט לפסיקת בתי המשפט, כי מה שסביר בעיני שופט א' לא סביר בעיני שופט ב', לא כל שכן בעיני אחר, שאינו שופט, בית המשפט יהיה חופשי לפסוק כאוות נפשו מבלי להיצמד בהכרח בכל מקרה לחוקים ולתקנות, על סמך חזקת הסבירות שבעזרתה יקל עליו לפרש חוקים ותקנות כאוות נפשו.
דוגמת המחשה
לפני כמה עשרות שנים, העדתי בבית משפט כמומחה בנושאי תכנון ובניה. לעומתי העיד המומחה י"פ [שמו שמור אצלי ואיני מפרסמו כדי לא לפגוע בו שלא לצורך] – ובנושא שבמחלוקת, העיד בבית המשפט וטען בערך כדלקמן:
"יכול להיות שהמדרגות בהן מדובר לא תואמות את התקנות, אבל עלי לציין כי עליתי וירדתי בהן, ולא חשתי כלל בשום פגם בטיחותי".
בית המשפט קיבל את דעתו של מומחה בית המשפט, ופסק בהתאם.
אני לא קיבלתי את דעת בית המשפט, וכתבתי מאמר מקצועי על כך [שברבות הימים נכלל בתוך ספר מקצועי, המצוטט על ידי שופטים שונים].
דעתי כמובן שונה – המומחה היה אז כבן 50, עלה וירד במדרגות הפגומות בקלות, ואילו היום הוא צריך להיות כבן 80, וספק האם יעלה וירד באותה קלות.
לאמור, התקנות לא נועדו להתאים לאדם הסביר; מבחן האדם הסביר לא תקף וחסר משמעות בתכנון ובניה.
פסיקה
להלן דברי השופט של בית המשפט העליון צבי א' טל בע"א 2004/92 עיריית קריית אונו נ' מנחם שחם [פורסם בנבו, 30[BEA1] .3.1995]:
"כך כיוון בית משפט קמא מאמר שנאמר בהקשר דומה, "אין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים" (בבא קמא כ"ט: חו"מ תי"ב). גם לי נראה שאין לקבל את טענת העירייה. הלא בכל פעם שאדם נתקל במכשול שבדרך – אילו התבונן, לא היה נכשל. אבל אחריותו של מי שנתן את המכשול בדרך היא דווקא כלפי מי שלא התבונן".
ראה הרחבה בעניין זה בספר "תחיקת הבניה להלכה ולמעשה" מאת המהנדסים יואל ואברהם בן-עזרא בהוצאת "בורסי".
מדברים אלו יש ללמוד, כי התקנות והתקנים לא נועדו לאדם הסביר, הזהיר והמתבונן, אלא דווקא למקרי קיצון – לזקן, למי שמהורהר ולא מתבונן, לא לאדם הסביר.
חזקת הסבירות חסרת תוקף בנושאי תכנון ורישוי.
מסקנה
את המסקנה הזו צריך להביא בפני מתכננים ובפני מי שמאשר תכנון. כמו גם בפני שופטים בבואם לפסוק פסקי דין.
התכנון צריך להתחשב במקרי קיצון, ולא להיות מותאם לממוצע ההתנהלות של בני אדם.