גובה הדלת על פי התקנות
על פי תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר,תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970, התוספת השניה: אסורות בליטות ממישורי אגף הדלת (הפנימי והחיצוני) - שגובהן מהרצפה הוא עד 198 ס"מ.
המבנה של דלת באשר היא, נכלל בסדרת תקנים מס' 23 - שעניינה דלתות עץ, ובכלל זה גם מידות הדלת, ודרישות אחרות בעניין רכיבי הנגרות והתאמתם לשימוש.
בנוסף לכך, דן פרק ב' של התוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל-1970, במרכיבי דלת מוצא, וזו גם כותרתו.
סימן א' של פרק ב' מתייחס ל"דלתות".
בסעיף 3.2.1.2 (ו'), נקבע:
"בקביעת גובהה הפנוי למעבר של דלת, מעל גובה 1.98 מ' ממישור הרצפה, יותרו בליטות בלא הגבלת רוחב, כמתואר בתרשים 3.2.1.2 ז'".
לאמור, אסורות בליטות ממישורי אגף הדלת (הפנימי והחיצוני) - שגובהן מהרצפה הוא עד 198 ס"מ.
כוונת האיסור מכוונת למנגנוני השהייה, כפי שהדבר מומחש באיור מס' 3.2.1.2 ז'.
בית המשפט המחוזי בירושלים התייחס לסוגיה זו בת"א 56768-03-19 נציגות הבית המשותף של הבניין ברח' אסירי ציון 11 פתח תקווה ואח', נ' דונה חברה להנדסה ובניין בע"מ, שופט: עודד שחם, כדלקמן:
"35. גובה מחזירי שמן (סעיפים 33, 53, 77, 80, 84, 89, 96, 103, 108, 114, 122, 127, 132, 133, 138). לפי חוות דעת המומחה מטעם התובעים, גובה מנגנון ההשהייה (מחזיר שמן) הצמוד לדלתות שונות בבניין הוא בין 186 ל-191.5 ס"מ, במקום 198 ס"מ לפחות כנדרש בתקנות הבנייה [ראו סעיף 3.2.1.4 (א) לתוספת לתקנות]. המהנדס ברלינר קבע כי אין פגם בכך שגובה מחזיר השמן פחות מ-198 ס"מ. במענה לשאלות ההבהרה, השיב המומחה כי לדעתו המצב הקיים עונה על הנדרש בתקנות.
36. סעיף 3.2.1.4(ב) לתוספת לתקנות, קובע כי הגובה המינימלי הפנוי למעבר ימדד ממישור הרצפה "עד תחתית משקוף הדלת". יש בכך לכאורה, כדי לתמוך בעמדת המהנדס ברלינר. חרף זאת, אין בידי לקבל את הקביעה לפיה המצב הקיים עונה על דרישת התקנות. סעיף 3.2.1.2 לתקנות עוסק ב"אופן מדידת רוחב פנוי למעבר וגובה של דלת". סעיף קטן (ו) קובע, בעניין הנדון, כי "בקביעת גובהה הפנוי למעבר של דלת, מעל גובה של 1.98 מטרים ממישור הרצפה יותרו בליטות בלא הגבלת רוחב, כמתואר בתרשים 3.2.1.2ז'". התרשים האמור, אליו מפנה ההוראה, מלמד בבירור כי מחזיר השמן אמור להימצא מעל הגובה המזערי שלי 198 ס"מ.
הוראת סעיף 3.2.1.4 כפופה לקביעה זו.
37. אף אין בידי לקבל את עמדת המומחה מטעם הנתבעת, האדריכל אבי גולדשטיין, לפיה בוכנת מחזיר הזמן צמודה לדלת ולא למשקוף ולכן אינה יוצרת חסימה של המעבר הפנוי מתחת למשקוף. עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם העולה מן התרשים לעיל, ואינה מתמודדת עימו. בעניין זה גם ניתן להפנות לסעיף 3.2.1.2(ה) לתקנות, העוסק בקביעת רוחבה הפנוי למעבר של דלת. מהוראה זו עולה, כי גם ידית דלת, המחוברת אליה, עשויה להיחשב לבליטה הגורעת מחללה הפנוי של הדלת, אם אינה עומדת בתנאי הסעיף. היגיון דומה חל גם לגבי מחזיר השמן.
38. יוצא, כי מדובר באי התאמה להוראות התקנות, הטעונה תיקון. המהנדס ברלינר העריך את עלות תיקון הליקוי בסך של 500 ₪ בצירוף מע"מ לכל אחת מהדלתות. עבור 15 דלתות, מתקבל סכום של 7,500 ₪, ובצירוף פיקוח הנדסי ומע"מ - 9,652 ₪".
ההבהרה של ביהמ"ש בסופו של סעיף 36, כי "הוראת סעיף 3.2.1.4 כפופה לקביעה זו" - נועדה להבהיר ולהסיר ספק, כי במדידת גובה הדלת הפנוי למעבר, גובה זה יימדד עד לתחתית הבוכנה של מנגנון ההשהייה הצמוד לאגף הדלת.
להשלמת התמונה - להלן תוכנו של סעיף 3.2.1.4:
"(א) הגובה המינימלי הפנוי למעבר בפתח או דלת יהיה 1.98 מ' לפחות.
(ב) הגובה יימדד ממישור הרצפה עד תחתית משקוף הדלת".
גילוי נאות: מחבר המאמר שימש כמומחה מטעם התביעה, ובא-כוח התביעה היה עו"ד רם אורן.
