יסודות עמוקים, לעומסים קטנים
תקן 940.1 קובע כי כלונסאות בקרקע חרסיתית ובקרקעות אחרון בעלות פוטנציאל תפיחה, יהיו בעומק מינימלי של 10 מ' (סעיף 3.7.3.1 בתקן) . אין "הנחה" בעניין זה - לעומסים קטנים, כגון - בניה קלה, או: קירות גדר.
הסיבה לכך היא, שתפקיד הכלונס בקרקע תופחת או בקרקע בעלת פוטנציאל תפיחה, הוא למנוע התרוממות המבנה; הזיון בכלונס מחושב כנגד מאמצים אלו - מאמצי תפיחה, השואפים לגרום להתרוממות הכלונס, שהם מאמצי מתיחה; מאמצי מתיחה הם הפוכים למאמצי לחיצה, הנגרמים בשל פעולת כוחות אנכיים עקב משקל המבנה, כלפי מטה.
הנוסחה לפיה יחושב כוח המתיחה בכלונס - היא;
Z = (700D - 0.5P)K
K - הוא מקדם וערכו 1.4.
P - הוא עומס המקבל הפועל על הכלונס בכיוון מלמעלה למטה.
D - קוטר הכלונס.
Z - כוח המתיחה.
בנוסחה זו, הערכים של Z ושל P הם ביחידות מידה קילו-ניוטון (אלף ניוטון);
הערך של D הוא ביחידת: מטר.
מהנוסחה רואים כי ככל שהעומס האנכי P גדול יותר, כן קטן יותר כוח המתיחה Z, והמשמעות היא כי אין הנחה לעומסים קטנים - ההפך הוא הנכון (וההגיוני) - אם מדובר בעומסים קטנים, יקל על הקרקע התופחת לגרום להתרוממות הכלונס; Z יגדל. לעומת זאת, רצוי שקוטר הכלונס D יקטן בתכנון ביסוס כלונסאות בקרקע תופחת בעומסים קטנים - כי אז גם כוח המתיחה, הגורם להתרוממות הכלונס, יקטן.
מאמר זה נכתב, נוכח טעויות של מהנדסים להקל ראש בפתרונות ביסוס למבנים קלים ולגדרות, וכן לאפשר לציבור הלא מקצועי להבין את הרציונל מאחורי הדרישה שבתקן 940.1 לאורך כלונס מינימלי של 10 מ' בקרקעות תפוחות או בעלות פוטנציאל תפיחה - לגבי כל עומס הפועל על הכלונס.