מסמכים: מסירתם למומחה בית המשפט
בשגרת עבודתו המקצועית של מומחה בית המשפט, הוא אמור להתייחס למסמכים שונים, ולפעמים חסרים לו מסמכים מעבר לאלה שצורפו לכתבי הטענות.
אקדים מאוחר למוקדם ואומר כי במקרה כזה, המומחה רשאי לבקש כי יומצאו לו המסמכים החסרים - אך זאת יעשה רק דרך בית המשפט.
הבהרה; שימוש בחוות הדעת במסמך שמצוי בכתבי הטענות, הוא לגיטימי כי ב"כ הצדדים מודעים למסמך זה, ויש להניח כי התייחסו אליו או יתייחסו אליו, לפי הנסיבות.
מסמך שהוא חלק מכתבי הטענות - גלוי לצדדים שנתנו עליו את הדעת.
לעומת זאת, עשיית שימוש בתוכנו של מסמך שלא מהווה חלק מכתבי הטענות - היא בעייתית במצב בו מסמך זה לא עובר בדרך הסלולה להכללת מסמכים ולהמצאת מסמכים, והמומחה עלול להיות מושפע מתוכנו של המסמך "החדש", בניגוד לדין ותוך פירוש משפטי שגוי, מבלי שבאי כוח הצדדים יוכלו להגיב לחוות הדעת בזמן הראוי לכך.
לשם דוגמא, להלן אמירתו של שופט בית המשפט העליון מאיר שמגר בע"א 148/77 רוס שאול נ' ישופה בע"מ, פד"י ל"ג (1) עמ' 617:
"הרי במציאות הכלכלית הישראלית בה הפך הדיור לגבי חלק גדול מן האוכלוסיה, למוקד של מאווים, אשר השגתו קשה כקריעת ים סוף, הכרוכה לא אחת בהשתעבדות כספית סבוכה, אין לראות את הברירה (שלא לחתום על ההסכם או על הטופס - אב"ע) כנתון אשר מכשיר את תיית הפטור".
לשון אחר, הדייר השואף לקבל דירתו, לא אמור להפסיד את זכויותיו, אם הוא חותם על מסמך כלשהו כגון "כתב ויתור" או "רשימת ליקויים" - חתימה הנדרשת כתנאי לקבלת הדירה.
גישה זו מאיינת את המשמעות בכתב ויתור, אך מומחה בית המשפט, המעיין בכתב ויתור - אינו מודע לכך בהכרח, ועלול לחסום בחוות דעתו זכויות של רוכשים לאורו של אותו כתב ויתור או כל מסמך אחר המוגש לו.
זאת ועוד, ייתכן כי המסמך הספציפי אותו מבקש מומחה בית המשפט, לא היה מתקבל, לו הייתה מוגשת בקשה לבית המשפט לקבלו, לאור התנגדות הצד הנגדי, וכך יוצא שמומחה ביהמ"ש מתערב בחוות דעתו בשיקולים משפטיים שאינם בסמכותו.
ראה גם דברי השופטת ש' וסרקרוג בת"א 10374/96 שטרית אברהם ואח' נ' שרבט חב' לבניין בע"מ, סעיף 7 לפסק הדין:
" 7. בנושא זה ניתנה תשובה מקיפה בת"א 934/85 ואח' (מחוזי חיפה) (ורדי ואח' נ' מליבו ישראל ואח', כבוד השופטת שטרסברג-כהן, פס"ד מיום 19/11/92 (טרם פורסם - עותק צורף לסיכומי התובעים, להלן: פס"ד מליבו). על פסק הדין הוגשו ערעורים בנושאים אחרים, אך גם אלה נדחו ראה ע"א 6025/92 פ"ס נ(1), 826), שם עמד בית המשפט על ההבחנה בין תקופת הבדק לתקופת האחריות. תקופת הבדק מתחילה בעת מסירת הדירה לחזקת הרוכש והיא נמשכת משך אותו זמן התואם לליקויים ולפגמים כפי שאלה פורטו בתוספת לחוק המכר (דירות) תשל"ג-1973, ובתקופה זו צריך הקבלן לתקן כל פגם הנובע מתכנון לקוי, עבודה לקויה או שימוש בחומרים לקויים (ראה שם סעיפים 2 ו-4).
התוצאה מן האמור היא, שבין אם מדובר בחוזה אחיד ובין אם לאו, אין בכוחו של חוזה כזה לשנות ממהות האמור בחוק המכר, שהינו לצורך ענייננו, הוראה קוגנטית, וממילא אין לראות במסמך כזה או אחר המאשר, כי הדירה נתקבלה לשביעות רצונו, או כי כל הליקויים שהיו תוקנו לשביעות רצונו, משום ויתור".
[פסק הדין לא פורסם, מובא באתר www.benezra.co.il].
כאשר אותו מסמך מועבר אל מומחה בית המשפט לאחר שהתקבלה בקשה לכך, הצדדים וגם ביהמ"ש כבר ערוכים לכל אפשרות בעניין תוקפו של המסמך, וברור שהשאלה לגבי מעמדו של כתב הויתור תידון ותורע ע"י בית המשפט וזכויות הדיירים לא ייחסמו ע"י המומחה.
ההיתר בסדר הדין האזרחי למומחה, לקבל תכניות ומסמכים - לא נמצא בסתירה לאמור לעיל, אלא שהוספת מסמך לתיק כראייה - אינה נתונה לשיקול דעת המומחה; היא נתונה לשיקול דעתו של השופט.
