מכבר ושיפועי ניקוז
מכבר מוגדר בהל"ת- הוראות למתקני תברואה תש"ל - 1970, הוראה מס' 1.1.1 כדלקמן:
"מכבר- רשת סינון בפתח מחסום רצפה, אביק או קולט מי גשם, המסננת את חדירתם של מוצקים לצינור".
בסעיף 3.5 בהל"ת שכותרתו: מחסום רצפה, נכלל תיאור המכבר כדלקמן:
"3.5.2 - למחסום רצפה יותקן מכבר (רשת) הניתן לפירוק. השטח החלול במכבר יהיה לפחות שני שלישים משטח החתך של מוצאו".
קוטר המכבר גדול מקוטר הצינור העיקרי, דבר שניכר בתקן 1205.2 משנת 2014.
ראה שרטוט על פי ציור מס' 2 בתקן.
בתקנים מסדרת 1205 יש דוגמאות נוספות למכבר, כולל מכבר כפול - כאשר צריך לקלוט מי גשם מהשטח סביבו וכן גם ממשטח סמוי של חומר מנקז, גרנולרי או חולי.
הניקוז אל הגשמה נעשה דרך פתחים בהיקף המכבר בחלקן הבולט מעל המשטח האופקי, בעוד הכיסוי העילון- אטום.
הפרט השכיח של פיסת גומי מעובדת ל"מכבר" - אינו מהווה מכבר, ואינו תחליף למכבר. נדרשת התאמה לתקן, הכולל בחלקיו השונים ובגרסאות השונות פרטי ביצוע ודרישות תפקוד, לפי הנסיבות.
שיפועי הניקוז הנדרשים הם 1% לפחות. זאת על פי תקן 1555.3 החל על ריצוף קרמי, וכן גם לגבי משטחים מרוצפים (משטחי איטום שאינם חשופים), בתקן ,1752.1, החל גם על מרפסות (בנוסף לגגות).
טעות נפוצה היא, למדוד את שיפועי הניקוז בסרגל-פלס שאורכו 2 מ', במקום בפלס באורך 40 ס"מ עד 80 ס"מ. במדידה עם פלס שאורכו 2 מ', אפשר לדלג על שטחים בעלי שיפועים לקויים הגורמים לשלוליות, וכך אפשר לקבוע כי משטח X הוא תקין (עם שיפועים של 1% ויותר) - בעוד שבפועל שיפועי המשטח לקויים, ואפילו הפוכים.
ההערה בתקן 1752.1 לפיה נדרש להשתמש בפלס שאורכו 2 מ', לא חלה על מדידת שיפועים במשטחים מרוצפים, שהם מעל משטחי האיטום.
השיפוע המינימלי של 1% נדרש במפורש לגבי ניקוז מרפסות, ולגבי גגות שבהם האיטום לא חשוף.
משטחים מרוצפים סביב הבית, משטחים מרוצפים בחצר, וכן משטחים עם נקזים בדירה (כגון, בחדרי כביסה או בכל מקום אחר שנקבע בו נקז) - אף בהם נדרש שיפוע מינימלי של 1%, על פי העיקרון של גזירה שווה.
