סמלים גרפיים לכלים סניטריים
בתכניות היתר הבניה, ובתכניות המכר, יש סימונים של כלים סניטריים, כמו גם: סימונים של עיבוי קירות בעקבות מעברי צנרת.
ישנה גישה, לרוב אצל יזמי בניה וקבלנים, כי הרישום בתכניות אינו מחייב.
מצד שני, קונה דירה רואה את התכנית על כל סממניה, וגם אם רשום באותיות קטנות (ומוצנעות) כי הרישום שבתכניות הוא סכמטי ולא מחייב - הקונה מתרשם מהתכניות ומניח כי הן מתארות מצב נכון.
במיוחד כך הוא הדבר, כשסמל גרפי מסוים ניתן לשינוי (אם אינו תואם מציאות) - שינוי שיתאימו למציאות...
ראה גם תקן 872 חלק 2 סמלים גרפיים: קבועות שרברבות (דצמבר 2001).
להלן ציטוט מתוך סעיף 1 בתקן (חלות התקן ותחום היישום):
"1. חלות התקן ותחום היישום
תקן זה קובע סמלים פשוטים לייצוג קבועות שרברבות, לשימוש בתוכניות ובתרשימים של התקנות מתקני שרברבות בבניינים.ניתן לשלב סמלים מתקן זה עם סימנים המוגדרים בדרך אחרת, או להשתמש בסמלים מפורטים יותר המבוססים על סמלים הבסיסיים שבתקן זה.הסמלים מיועדים בעיקר לשימוש בתוכניות ובתרשימים בקנה מידה 1 ל-50. לסרטוטים בקנה מידה קטן יותר אפשר להשתמש בסמלים פשוטים יותר, ולסרטוטים בקנה מידה גדול יותר אפשר להשתמש בייצוג מפורט יותר. לדיאגרמות מתאימים בדרך כלל הסמלים המתוארים בעמודה "מראה מהחזית". כדי שהסרטוט יהיה ברור יותר, אפשר אם צריך, לשלב בסרטוטים השונים סמלים או/וגם אזכורים מקוצרים של רכיבים, שההסברים שלהם יינתנו בסרטוט עצמו או במקום אחר. אם משתמשים בשבלונות לסרטוט הסמלים, אפשר שהפניות של הסמלים המרובעים יהיו מעוגלות."
מתוך סעיף 1 משתמע כי ישנה חשיבות לסימונים הכלולים בשרטוטים והם אינם סכמטיים או אקראיים אלא הם מותאמים למציאות.
הסימנים שבתקן הם כדלקמן: ראה תרשים 1.
עינינוּ הרואות כי בסעיף 2.1 בו מתואר כיור + משטח, בשרטוט מצוי המשטח בצד שמאל, וכך נדרש גם בביצוע - המשטח המכיל את הכיור צריך להיות בצד שמאל ביחס לכיור, וכן, נקז הכיור מתבקש להיות במיקום המסומן, קרוב לקיר. הסימון כולל גם מבט חזיתי אל הכיור, כשמשמאלו המשטח.
בסעיף 2.7 משורטט אמבט - ורואים כי נקז האמבט לא במקרה אלא במכוון מצוי בצד ימין; מצב זה הוא בהתאמה למבט מהחזית, שגם בו מסומן הנקז בצד ימין בתחתית האמבט, ומבנה האמבט בהתאם.
בסעיף 2.8 רואים אגנית מקלחת עם נקז בפינה; הנקז אכן נדרש להיות בפינת האגנית ולא בכל מיקום אחר.
הסימנים הכלולים בתכנית המכר - מחייבים, ואינם סימונים סכמטיים. עצם העובדה שכאמור בסעיף 1 בתקן - "ניתן לשלב סמלים מתקן זה עם סימנים המוגדרים בדרך אחרת" - מהווה הוכחה, כי כוונת מתקין התקן היא, שהסימונים בו הם מחייבים, וככל שנדרש כי המציאות תהיה מיוחדת או שונה - ישתנוּ הסמלים בהתאם.
גישה זו תואמת את הנאמר בע"א 7298/00 בסט דוד ואח' נ' חממי עזרא ואח', בית המשפט העליון, שופטים: א' גרוניס, ס' ג'ובראן, ד' ברלינר, בעניין סימון מחייב של בליטות עמודים, כדלקמן:
20. עמודים קונסטרוקטיביים:
בפסק-הדין החלקי צוין, כי בחדרים מסוימים בדירות הופיעו עמודים לא מתוכננים אשר כונו "עמודים קונסטרוקטיביים" או "בליטות", או "צינורות תברואה" (להלן: עמודים קונסטרוקטיביים"), שלא לפי תוכניות הבנייה שנמסרו לרוכשי הדירות.
השופט טלגם ז"ל קיבל את עמדת המומחה זלינגר, כי תכנון טוב יותר יכול היה למנוע בליטות אלה. משום שהבליטות מכוערות ופגומות בפונקציונאליות של הדירה נקבע, כי "דייר שבחדרו עמוד כזה יפוצה בסך 650 דולר". בפסיקתא חזר השופט מ' אלטוביה על הקביעה, כי דייר שבדירתו עמודים קונסטרוקטיביים יפוצה בגין ירידת ערך הדירה בסכום של 650 דולר לכל חדר, שבו מופיעים עמודים שכאלה, וכי הפיצוי בסעיף זה יחושב בשקלים נכון ליום חוות דעתו של השמאי מנצבך, קרי ליום 11.4.00, וישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותו יום ועד לתשלום המלא בפועל.
בתיקון נוסף, קבע השופט מ' אלטוביה ביום 27.1.04, כי פיצוי בסך 650 דולר יינתן רק בגין כל עמוד שאינו מופיע בתוכניות המקוריות (ס' 7 לפסיקתא ופסיקתא מיום 27.1.04 בכתב יד).
ראה גם ת"י 1555.3: מערכת פסיפס ואריחי קרמיקה לריצוף ולחיפוי בבניינים: "ריצוף" (2012) - "מישקי ביניים" - מישקים הנדרשים במקומות שיש בהם תזוזות, (סעיף 4.7.3), ו"מישקי הפרדה" - מישקים הנדרשים בין מערכת רצפה לרכיבים אחרים (סעיף 4.7.4).
בעניין מישקי ביניים: על פי סעיף 2.1.9.4 בתקן, ניתן להשתמש למילוי המישקים בפסים מוכנים מראש. הפסים המוכנים מראש למילוי המישקים מותאמים לעמוד בפני תזוזות והם לכן מותאמים לכך וחייבים להיות במידת צמיגות מסוימת וגמישים. לא במקרה בסעיף זה הדוגמאות לחומר איטום במישקים הן - ביטומן, שעם, גומי.
הפסים המוכנים מראש מיושמים רק כאשר אין צורך באיטום. כשיש צורך באיטום, כבחדרי שירות - מרפסות - וכיוצא בזה, המישק עם מילוי בחומר איטום גמיש שאינו מוכן מראש אלא מיושם באתר.
דוגמאות - בציור 4 בתקן.
להלן דוגמא מתוך ציור 4 - שם נדרש חומר איטום גמיש וחובה לבצעו - ראה תרשים 2.
בעניין מישקי הפרדה (בין ריצוף לבין פנלים, בכל השטח של הבניין - בין רטוב ובין יבש):
א. מישק הפרדה שאינו גמיש - מפריד בין שני סוגים של אריחי רצפה: ראה תרשים 3.
ב. מישקי הפרדה גמיש - נדרש בין רצפה לקירות; הרצפה מחופה באריחים, והקיר הניצב לה - מחופה באריחי קיר או בשיפולים (פנלים) - ראה תרשים 3.
אין פתרונות אחרים, וזו החלוקה הנדרשת לגבי מישקים גמישים המסומנים בתקן עם כיתוב מפורש - "מישק הפרדה ממולא בחומר איטום גמיש".
המחוקק אינו משחית את מילותיו. לו לא הייתה חובה לבצע פרט מסוים באופן מסוים, כבדוגמת המישקים, לא היו נכללים בתקן הישראלי (ולא רק בתקן 1555.3) - רישומים ברורים במלל עם ציון גמישות החומר.
הגמישות מאפשרת תזוזות של התכווצות והתפשטות מבלי שיועברו מאמצים מרכיב א' לרכיב ב', ויש לה גם סיבה אקוסטית. הדרישה למישקים גמישים אינה אקראית או סתמית, אלא היא על בסיס של תכן מבנים וחומרי בניה.
