גו
אחת המלים המעניינות בשפה העברית היא המילה "גו" (ג' עם פתח או עם צרה - היינו הך).
מבחינה חשבונית, הגימטריה של האות הראשונה (ג'), ביחד עם הגימטריה של האות השניה (ו'), ביחד עם הגימטריה של סכום שתי האותיות (גו), מהווה טור חשבוני עולה - 9,6,3.
למילה גו שני פירושים:
פירוש ראשון - פנים תָוֶך, ומכאן: מלגו = מבפנים, בניגוד למלבר = מבחוץ.
[במסגרת פירוש זה, אפשר להוסיף לפתח ולצרה - גם: חולם].
פירוש שני - גב, גוף;
גוו = גבוֹ; זרק אבן אחרי גוו = זרק אבן אחרי גבוֹ.
המלה גו מופיעה בתנ"ך במובן גב וגם גוף - לדוגמא -
"גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים, וּלְחָיַי לְמֹרְטִים; פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי, מִכְּלִמּוֹת וָרֹק".
(ישעיהו פרק נ' פסוק ו').
(הפירוש של גו במקרה זה יכול להיות: גב, או: גוף).
אי אפשר להתעלם מהקרבה הלשונית, ומזהות ההיגוי של המלים: גב ו- גו, במיוחד לאור התקינות של כתיבת גו עם ג' פתוחה.
הנה זוג מלים דומות להפליא מבחינת הדקדוק, וחופפות מבחינת הפירוש.
זוגות מלים כאלה יש לרוב בשפה העברית, ולפעמים גם שלשות של מלים דומות וקרובות זו לזו - ראה "שחר, רחש, חרש" בספר "שיעור חופשי" מאת א' בן עזרא בעריכת ה' ישעיהו בהוצאת "אופיר ביכורים" תשפ"ד.
