החכמה והשתיקה
"גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ, חָכָם יֵחָשֵׁב; אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן". (משלי, פרק י"ז, פסוק כ"ח).
הפירוש השכיח של הפסוק הוא – כי גם אויל, טיפש, אם הוא שותק (מחריש) – ייחשב כחכם, שהרי בשתיקתו לא תתגלה טיפשותו.
לפי פירוש זה, אף על פי שהמלה מחריש היא צורת בניין הפעיל, פירושה – שותק.
חיזוק לפירוש זה מתקבל מהמשכו של הפסוק – "אוטם שפתיים נבון" – מי שאטם את שפתיו וסוגר את פיו נוהג בתבונה ונחשב בעיני כל כאדם חכם.
*****
למצודת דוד פירוש אחר; לפיו – מחכיש = משתיק, וכוונת הפסוק הינה: אדם המשתיק את האויל הוא אדם חכם, ועשה טוב.
פירוש מצודת דוד – על פי אותו רעיון – חל גם על החלק השני של הפסוק:
"אוטם שפתיו – נבון" = מי שסותם את שפתי האויל, ומחדיל אותו ממאמריו, ייקרא נבון.
