רטיבות תת רצפתית
הסבריו ונימוקיו של רפי גיל, מומחה בית המשפט, נדחו על ידי בית המשפט.
מדובר בסכסוך בין בעלת דירה שנתגלו בדירתה ליקויי רטיבות ואי התאמה לתקן – רטיבות תת רצפתית בחול המילוי בערכים גבוהים מעל הקבוע בתקן, לבין חברת ביטוח.
[ת"א 20953-04-21 חיה רוטנברג נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ, בית משפט השלום בהרצליה, השופטת הבכירה הדסה אסיף, פסק דין מיום: 20 יוני 2024].
לאור פערים מהותיים בין מומחי הצדדים, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את המהנדס רפי גיל (להלן: גיל).
מדובר בבית דו משפחתי בן 4 קומות.
על פי בדיקת מכון התקנים מיום 24.05.2020, המצע מתחת לריצוף הוא סומסום, ובחלק מהחדרים – חול. שיעור הרטיבות שנמצאה גבוה מהמותר בתקן 1555 חלק 3, (6% לגבי חול ו- 3% לגבי סומסום) – והוא כדלקמן: ראה טבלה א'.
המומחה גיל בדק את הדירה, הוציא חוות דעת מקצועית, ונחקר על חוות דעתו.
בית המשפט התייחס בפסק דינו, סעיפים 23 ו- 24, על כך שבדיני הנזיקין וכן גם בחוק חוזה הביטוח תשמ"א – 1981 נקבע הכלל כי השיפוי יהיה בשיעור המאפשר השבת מצב הנכס לזה כפי שהיה לפני האירוע הביטוחי.
כך גם בפסיקה – ראה סעיף 15 לע"א 05\9656 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, כפי שנכתב וצוטט בסעיף 27 לפסק הדין בו מדובר (רוטנברג נ' מנורה).
גיל הביע את דעתו כי רמת הרטיבות – בחדרים, הולכת ופוחתת עם הזמן, ולכן, לדעתו, רמת הרטיבות בחדרים הייתה 0.42% לפני הנזילה שגרמה לרטיבות (סעיף 31 לפסק הדין).
בסעיף 35 לפסק הדין נטען כי "הלכה פסוקה היא, כי מומחה בית המשפט משמש כידו הארוכה של בית המשפט, וככזה יש לייחס לחוות דעתו ולתוצאותיה משקל רב", אך ביחד עם זאת הובאו דוגמאות מהלכות פסוקות ע"י ביהמ"ש העליון כי אין לקבל את חוות הדעת ללא בדיקה "כזה ראה וקדש", משמע (לדעת כותב שורות אלו) – מומחה בית המשפט אינו פוסק אחרון בתיק בו הוא משמש מומחה, ולכן, האמירה הנפוצה כי הוא כידו הארוכה של בית המשפט – לא נכונה.
להלן ציטוט (סעיף 37):
"במקרה שבפני, השאלה אם לצורך השבת המצב לקדמותו די בהבאת רמת הרטיבות לזו שמותרת על פי התקן, היא שאלה שעל בית המשפט, ולא על המומחה להשיב לה. מדובר לא רק בשאלה עובדתית, אלא גם, ובעיקר, בשאלה משפטית, שההכרעה בה מסורה לבית המשפט, ולא למומחה. כפי שיבואר להלן, ובניגוד לעמדת מומחה בית המשפט, אני סבורה שדי בהבאת רמת הרטיבות לזו המותרת על פי התקן."
להבהיר: גיל לא הסתפק בהבאת רמת המצע לגבולות התקן, אלא קבע כי צריך להביא את המצע לרמת רטיבות כפי שהוא שיער – כאמור – 0.42%.
עוד טען גיל, כי בגישתו זו הוא לא חולק על התקן, אלא – מבהיר כי התקן מתייחס לדירה חדשה, ואילו דירת התובעת אינה חדשה, ולכן הוא ערך "התאמות חשבונאיות והנדסיות לנתונים המספריים שהתקבלו בבדיקות הרטיבות, על מנת להתאים ליום קרות הנזק"...
עדותו כללה סתירות, ראה סעיפים 44 עד 46 של פסק הדין, הממחישים את הסתבכותו בעדותו.
בית המשפט לא קיבל את דעתו של גיל, ופסק (סעיף 47):
"עם כל הכבוד, אין בידי לקבל מסקנה זו של המומחה. מטרת התקן היא לקבוע מהי רמת רטיבות תקינה, לכן, אם הרטיבות אינה חורגת מהתקן, משמע שהיא תקינה ואין צורך בתיקון."
בית המשפט דחה גם את דעתו של גיל לפיה התקן 1555.3 חל רק על ריצוף חדש. לשם כך הסתייע בפסק דין של בית משפט השלום בתל אביב – ת"א 38769-01-14 יוסף פסח רטושניק נ' מינה פולינסקי – רינצקי (נבו 4.1.2017) פסקאות 39-38, להלן ציטוט:
"50. למסקנה דומה הגיע גם כב' השופט נצר סמארה, במקרה שבא בפניו ואשר בו נתעוררה מחלוקת דומה לזו שבפני. בפניו התגלעה מחלוקת בין עמדת מומחה בית המשפט, שטען שם כי התקן חל בדירות ישנות, לבין עמדת מנכ"ל חברת אינפרטק, שטען כי התקן אינו חל בדירות ישנות.
כב' השופט סמארה קבע:
"גם בנוגע לטענה לעניין תאימות התקינה הישראלית, כאשר התובעים טוענים כי התקינה הישראלית שצוינה בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מתאימה לדירה חדשה ולא לדירה ישנה, כמו דירת הנתבעת, אני מעדיף את קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט אשר בחקירתו הנגדית הסביר כי תקינה זו מתייחסת למצע חול באשר הוא ללא קשר לגיל המבנה (עמ' 12, שורות 10-8 לפרוטוקול), על פני גרסתו של מנכ"ל חברת אינפרטק שהעיד כי התקינה אינה רלוונטית בבית ישן (עמ' 21, שורות 20-19 לפרוטוקול)"."
מומחה בית המשפט אמור לקחת בחשבון בכובד ראש, כי הוא אינו ידו הארוכה של בית המשפט; כי חוות דעתו תיבחן ותיבדק על ידי בית המשפט, לאור עדותו ככל שתתקיים, אל מול דעות משפטיות ושיפוטיות, וכן אמור לקחת בחשבון שחוות דעתו תעמוד במבחן ההיגיון.
