תפריט חיפוש

עובי כיסוי בטון לרשת פלדה

17 דצמבר, 2024 |
ד"ר אברהם בן עזרא

סדרת התקנים הישראליים 466, חלה על כל מוצרי הבטון המזוין המשמשים הקמתו של מבנה, ועל כל סוגי המבנים מבטון מזוין.

אין חשיבות לשאלה, האם אותו רכיב בטון מזוין הנבדק מבחינת התאמתו לתקן (אחד מתקני 466) הוא אלמנט נושא, אלמנט ציפוי או רכיב המשמש יעוד כלשהו אחר/שונה במבנה.

ראה בעניין זה ת"א 100/94, ה"פ 64/93, מרדכי שכטר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל, פסק דין מיום 05.09.1999 ביהמ"ש המחוזי תל אביב, שופטת: אילה פרוקצ'יה.

בעמ' 24 לפסק הדין, ס"ק (1) בעניין התאמה לתקן 466, מובהר כי הרכיב הנבדק הוא - "בטון הכיסוי ברכיב החוץ של הקיר החיצוני", שצריך להיות על פי ת"י 466 חלק 4 טבלה 65 בעובי מינימלי של 20 מ"מ בתנאי אקלים רגילים, להלן הטבלה שבתקן - ראה טבלה א'.

להלן ציטוט מפסק הדין שכטר נ' מ" - הדגשות הקו לא במקור:

 "(1) קירות חוץ של מעטפת חיצונית של קומה ראשונה דרישת התקן: בת"י 466 חלק 4 טבלה 65, סעיף 4  (עמ' 8): מוגדר העובי המינימלי של בטון הכיסוי ברכיב החוץ של הקיר החיצוני בקוביה. הגדרת העובי של רכיב זה מדברת ב-20 מ"מ כאשר הוא חשוף להשפעות אקלימיות רגילות. ביחד עם עובי מינימלי של פלדת הזיון, מתקבל עובי קיר של 5 ס"מ.

יוצא מן הכלל אחד לדרישה זו הוא מצב שבו מוחלף הבטון בשכבת גרנוליט בעובי של 5 מ"מ לכל היותר. (ראה חוות דעת הרמל סעיף 2 (א) עמ' 6-7 ונספח א-15 לחוות דעת זו.

המצב בשטח:

תכנון הקיר החיצוני של הקוביה על ידי חב' שכטר סוטה מדרישה זו. הקיר החיצוני תוכנן כלוח בטון בעובי 3 ס"מ עם ציפוי אבן בעובי של 2 ס"מ.

נספח א-8 לחוות דעת הרמל). אינג' בן אברהם, מי שהיה מופקד על תכנון הפרוייקט, אישר כי מאותם 3 ס"מ בטון שדובר בהם, הרשת של זיון הבטון הינה בעובי של 1 ס"מ כך שנשאר בטון בעובי של 2 ס"מ (עדותו, בעמ' 97.

ברי, כי הרכב קיר חיצוני משילוב של אבן ובטון אינו שקול כהרכב קיר העשוי כולו בטון, והסטייה מדרישות התקן בענין זה ברורה על פניה."

לשון אחר: כדי להבטיח עובי כיסוי בטון 20 מ"מ לפחות, נדרש לתכנן את הקיר החיצוני מבטון המהווה ציפוי לבניה - בעובי כולל של לפחות 5 ס"מ, תנאי שהמבנה לא עמד בו.

המתכנן, המהנדס שמעיה בן אברהם, הודה בכך שעובי קיר המעטפת קטן מדרישת התקן, אולם תרץ זאת בכך שהייתה כוונה להקטין את משקל לוחות קיר המעטפת כדי שיהיה קל להעלותם באמצעות מנופים.

ביהמ"ש דחה נימוק זה וקבע (עמ' 29 לפסק הדין):

"עצם הסטייה מהתקן ומחוות דעת המכון הלאומי הינה בגדר הפרת דרישות החוזה והדין על ידי הקבלן. אין רשות בידי קבלן או מתכנן הפועל עבורו להחליט על דעת עצמם מתי וכיצד ניתן לסטות מדרישות איכות בנייה המוגדרות בחוזה ובדין. סטייה כזו, באם מתרחשת, נעשית על אחריותם המלאה. תקני איכות הבנייה הינם נתון אובייקטיבי מחייב, ואינם מותירים שיקול דעת בידי המבצע מתי לקיימם ומתי לסטות מהם. המבצע אינו רשאי להעמיד את הרשויות המוסמכות בפני עובדה מוגמרת ולהשען לאחר מעשה על טיעונים של טיב ואיכות הבנייה בעוד דרישות התקן ואישורי שיטת הבנייה לא קויימו במלואם."

משנמצאה אי התאמה לתקן הישראלי, ולו ברכיב שאינו חלק משלד הבניין - אלא רכיב המהווה לוחות ציפוי, ולו ברכיב שאין לו תפקיד קונסטרוקטיבי ושאינו שייך כלל ועיקר ליציבותו הסטטית של הבניין - אין להכשיר את השרץ בגבב מלים ומשפטים, תירוצים והסברים, אלא, ראשית כל נדרש להבין ולהפנים כי הדרישה לקיום הוראות התקן אינה נתונה לשיקול דעת הקבלן או המתכנן מטעמו.

הצדדים הברורים של פסק הדין הנ"ל אינם נאמרים בחלל ריק.

בבניין גבוה הממוקם בעיר צפונית, בוצע ציפוי פסיפס, ותחתיו קיר הרקע מבטון + רשת ברזל, כאשר הוכח כי עובי כיסוי הבטון כהגנה על רשת הפלדה מפני קורוזיה, קטן מהדרישה שבתקן - קטן מ- 20 מ"מ בהפרש משמעותי.

אחד המומחים, זה שמטעם בית המשפט, החליט כי למרות שעובי הכיסוי קטן מדרישות התקן, הוא מציע סדרת בדיקות באמצעות מעבדה מתאימה אשר תשחזר את המבנה הקונסטרוקטיבי-הסטטי של הבניין, במטרה לבדוק את יציבותו...

מדובר, כמובן, במעקף המדלג על אי התאמה לתקן, שכאילו "תתבטל" אם יוכח שהבניין יציב מבחינה סטטית, כאשר הליקוי המהותי הוא אחר - לא ליקוי של סיכון התמוטטות הבניין, אלא ליקוי של כיסוי חוץ מבטון לרשת הברזל בעובי קטן מדרישת התקן, דבר שעלול לגרום לנשירת חלקי פסיפס + בטון ממעטפת הבניין.

בין אם ליקוי זה שייך לשלד הבניין ובין אם לא, בין אם ליקוי זה הוא יוגדר כקונסטרוקטיבי עקב היותו בגדר אי התאמה לתקן 466 ובין אם לא (עקב היותו ציפוי חוץ), מדובר בליקוי העלול לגרום לנזק ולאסון בשל הנשירה של חלקי בטון + אריחים מהמעטפת - ארצה.

 

 

 

 

טוען סינון...ajaxSpinner