ייחוד פעולות בתכנון עירוני
מוזר ותמוה מדוע לא הוסדר עד כה נושא הרישוי וייחוד הפעולות למתכנני ערים, ובתחום זה בוחשים בעלי מקצוע שונים בהתאם להחלטות אקראיות ומקריות של רשויות הרישוי מבלי שיהיו בתחום זה חוק ותקנות.
ברצות מהנדס הוועדה המקומית או מהנדס העיר, תוגש תכנית מתאר רק באמצעות אדריכל, ברצותו – מהנדס יגישה, וברצותו – הנדסאי יגיש את התוכנית. כמובן ששטח הפקר זה מזמין שיקולים זרים והעדפות לא ענייניות, ומעמיד את הענף בבעיה קשה ובתלות במוסדות הרישוי. אדם מתמחה בתכנון עירוני באקדמיה, מסיים לימודי תעודה [לימודי המשך] בתחום, או מקבל תואר גבוה [שני או שלישי], ואין שום הסדר חוקי לעבודתו המקצועית. האבסורד גדול במיוחד לאור העובדה שיש רישוי וייחוד פעולות "לכולם" – אדריכלים, מהנדסים, הנדסאי בניין ואדריכלות, הנדסאי עיצוב ותכנון וגם אדריכלי נוף. לכל אחד מהמנויים לעיל יש שטח פעולה המותחם והמוגדר בחוק, ואשר יוחד לו בחוק.
אכן, יש תקנות המהנדסים והאדריכלים [רישוי וייחוד פעולות] תשכ"ז – 1967, אך תקנות אלו פוסחות על תכנון עירוני ותוכניות מתאר. תקנה מס' 3 נוגעת בתחום וזו לשונה:
"3. הפעולות המפורטות להלן יוחדו לאדריכל רשוי, הרשום במדור לארכיטקטורה ולעניין מבנים המשולבים בתכנון שטחים ציבוריים פתוחים, המפורטים בתוספת השניה, גם לאדריכל נוף רשוי הרשום במדור לאדריכלות נוף:
בתכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני:
(א) תכנון מוקדם ותכנון סופי;
(ב) הכנת תקנונים ותשריטים לתכניות;
(ג) הגשת תכניות לרשות מוסמכת;
(ד) הכוונה עליונה בביצוע התכניות."
עיון בנוסח התקנה מגלה כי היא לא מתייחסת כלל להכנת תכניות מתאר ותוכניות מפורטות למיניהן.
נושא זה עלה לדיון בערר 6081/08 זוהדי אבו ג'אמע נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה שמעונים ב', עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל בע"מ ואיגוד האדריכלים העצמאיים, בפני וועדת ערר מחוזית מחוז הדרום, יו"ר הוועדה: עו"ד גלעד הס.
בהחלטה מנומקת מיום 15.1.2009, בהסתמך על דיני הפרשנות ותוך העדפה של פרשנות בהתאם לעקרונות היסוד – חופש העיסוק, על פני פרשנות מצמצמת אשר פוגעת בחופש העיסוק, פסקה הוועדה כדלקמן:
"יישום הפרשנות על המקרים שבפנינו:
81. עיון בתוכניות נשוא הערר מגלה כי אלו אינן תוכנית בינוי ועיצוב ארכיטקטוני.
82. אף אם יש בתוכניות אלו מימד אדריכלי או עיצובי, הרי מדובר במימד נלווה שאינו עיקרה של התוכנית.
83. לפיכך, בהתאם לפרשנות שקבענו לעיל, אנו סבורים כי לא ניתן לדרוש כי תוכניות אלו יערכו רק על ידי אדריכל רשוי."
בגדר החלטה זו, כפי שמבואר בסעיפים 81 ו- 82 להחלטה, נכנסות רוב רובן של תוכניות המתאר. לרבות כאלו הכוללות בתוכן גם מימד של עיצוב אדריכלי, מהטעם שלא מדובר בהן בתכנון פיזי. לשון אחר: תכניות מתאר מיסודן הן אינן תכניות היתר בניה. בתוכנית המתאר יש התווייה של המתאר, ואילו בתוכנית היתר הבניה – שאין עניינה במאמר זה – יש פרטים עיצוביים ואדריכליים. יש כמובן לכלל זה יוצאים מן הכלל, אך הם שוליים מבחינה כמותית.
לאור החלטה זו, חלה חובה על כל וועדה לתכנון ולבניה שלא לדחות דיון בתוכניות מתאר ובתוכניות מפורטות בגלל שהן לא נערכו ולא נחתמו ע"י אדריכל רשוי – אלא ע"י אחרים (מהנדס, הנדסאי, מתכנן עירוני שאינו אדריכל).
כאשר המחוקק נרדם, ממלא את מקומו השופט [ובמקרה זה – יו"ר וועדת ערר], וכך ארע גם במקרה זה בו הכנסת ומשרד הפנים לא מלאו את תפקידם בחקיקה ובחקיקת המשנה, ומי שנקט יוזמה – היא וועדת ערר מחוזית, לאור מקרה שנקרה בפניה, והיא [וועדת הערר] והתוותה דרך.
