משמעות תכנון ובניה על פי התקנות

על פי המפרט הבינמשרדי לעבודות בניה בהוצאת משרד הביטחון, גם לגבי בניה רגילה וגם לגבי בניה מחופה באבן, יש דרישה ברורה כי אדני החלונות יחדרו בצדדים לקיר הבניין, יהיו משופעים בירידה כלפי חוץ ויכללו אפי מים. כמובן שהטעם לכך הוא מניעת חדירה של מים ורטיבות לפנים הבניין. אלא שהמפרט הנ"ל אינו תקנה או תקן, ויש מומחים רבים שטוענים כי האמור בו לא מחייב את ציבור המתכננים והבונים.

מומחים רבים בוחנים את הפריט בו מדובר במסגרת זו על פי מבחן התוצאה – כאשר חודרת רטיבות לפנים הדירה בקרבת החלון, ולבור הדבר ניכר רק בתקופות החורף הגשומות ובפינות אדני החלונות, מסכימים הם להודות בקיומו של ליקוי ומאמצים את הפרט שבמפרט הבינמשרדי. כאשר לא מזהים חדירת רטיבות, נטען על ידי אותם מומחים כי אין ליקוי.

הבה ונבחן את האמור בתקנה 5.32 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל 1970, התוספת השניה:

"קירותיו החיצוניים של בנין יתוכננו וייבנו באופן המונע חדירת מים ורטיבות לתוכו מבחוץ".

מדובר בדרישה חד משמעית וברורה, שההיענות לה מתחילה בשלב התכנון.

ועולה השאלה: איך ינהג המתכנן? האם יאמץ שיטה שתקינותה תיבדק במבחן התוצאה, לאמור, ספק האם יחדרו מים אם לא, או שמא חלה עליו חובה על פי מצוות התקנה לתכנן באופן המונע אפשרות של חדירת רטיבות לדירה?

לשון התקנה ברורה – יבחר לו המתכנן שיטה שלא תגרום לחדירה רטיבות לדירה, ולא יעמיד את הדירה כאתר ניסויים בנושא האיטום. כדי לעמוד בדרישה, צריך לתכנן ולבצע את אדני החלונות בהתאם לשלושת הדרישות הנ"ל –

א. עם חדירה לקירות בצדדים.

ב. עם שיפוע בירידה כלפי חוץ.

ג. עם אף-מים.

אחרת, מבחן התוצעה עלול לטפוח על פניהם של המתכנן והמבצע, ולהצביע כי הם לא עמדו בדרישות התקנות. אומנם לא די במילוי דרישות אלה, אך הדרישות הללו שמקורן במפרט הבינמשרדי וביטוי להן בתקינה [ראה לדוגמא שרטוט מס' 16 בתקן 1077 החל על חלונות עץ] – הן בגדר חובה חקוקה.