סיווג רמת הנזק למבנה על פי מידת הסדיקה

על פי תקן ישראלי 940 חלק 1 טבלה א-1, קיימת לכאורה דרך לסיווג רמת הנזק למבנה על פי בחינת עובי הסדק, ועל אף ההסתייגויות הכלולות בטבלה כגון זו – "הטבלה אינה פוטרת את המהנדס מהערכת נזק הנובע מגורמים שאינם תלויים בביסוס המבנה", וכן "הסיווג צריך להיות מלווה בהפעלת שיקול דעת הנדסי לאפשרות התפתחותו של הנזק. לפי הצורך יחליט המהנדס על עריכת מעקב אחר הסדקים למשך זמן סביר, בדרך כלל שנתיים" – עדיין הטבלה חדרה לתודעה של מהנדסים ומומחים כאמת מידה לבחינת סדקים.

מבחינה זו, רב הנזק של הכללת טבלה כזו בתוך תקן ישראלי על התועלת שבה, ומוצע להוציאה מתוך התקן לאלתר.

לפי הטבלה, סדקים שעוביים עד 5 מילימטר הם מוגדרים סדקים הגורמים לנזק חזותי בלבד. סדקים בעובי עד 15 מ"מ [מעל 5 מ"מ] הם סדקים שתיקונם פשוט – וכרוך בפתיחתם כחלק מהתיקון. סדקים בעובי 15 מ"מ עד 25 מ"מ הם סדקים הגורמים לנזק משמעותי אך עדיין אינם סדקים המוגדרים כסדקים הגורמים לנזק בטיחותי, שכן לפי הטבלה הנ"ל רק סדקים בעובי מעל 25 מ"מ מבטאים נזק לשלד המבנה – נזק בטיחותי.

קביעות אלו הן קביעות בלתי מקצועיות בעליל.

ראשית יצוין, כי כל סדק בעובי מעל 25 מ"מ, עבר בהיסטוריה שלו דרך סדק נימי ודרך סדק בעובי של 1-2 מ"מ – וכי אז הוא לא היה סדק קונסטרוקטיבי הגורם לנזק מבני או הנוצר עקב נזק לשלד הבניין?!

מהנדס מבנים אמור לאתר נזק על הניר.

משמע, מתוך בחינת תכניות וחישובים, בטרם ביצוע כלשהו של עבודה באתר. בשלב כה מוקדם, אין סדקים ואין בניין. השימוש בטבלה מסכל בחינת תכניות קונסטרוקציה והסקת מסקנות על פי בחינה כזו.

לא מכבר נדרשתי לבדוק בניין מהבחינה הסטטית ועל פי חישובים שנערכו כדי לבחון האם הבניין שנבנה על פי תכניות שהיו פרושות לפני – עומד בדרישות התקנים, אם לאו - הגעתי למסקנה כי הבניין לא יציב,  יסודותיו יתרוממו וקורותיו ישקעו.

בבניין בו מדובר לא הופיעו סדקים בגודל המוגדר בטבלה כסדקים בעלי משמעות כלשהי מבחינה סטטית. לפי מידת עובי הסדקים – היה אפשר להיות רגוע ובטוח. האומנם כך הם פני הדברים?! כיצד מגיע מהנדס מבנים להחלטה כי הבניין שנבנה, ובו הסדיקה עומדת בדרישות התקן למעט סדיקה שאין להתחשב בה, הוא מבנה מסוכן שיש להרוס אותו?!

האם על מהנדסי מבנים לזנוח את החישובים הסטטיים, ולהסתפק במבחן התוצאה?

במבחן התוצאה, הנזק יכול להופיע כעבור שנים רבות מיום גילויים של סדקים נימיים, "תמימים" בעיני הדיוט. הזהו המבחן אליו כיוונו מחברי התקן?!

עוד מומלץ בטבלה, כי במקרים מסוימים של חשד להתפתחות הסדיקה, יש לבצע מעקב בן כשנתיים, כדי לבחון את מצב הסדקים ועוביים. האומנם רק שנתיים? האומנם יש להסתפק במעקב, בו יימדדו עוביי הסדקים?!

בעיר הדרומית ערד, בדקתי בניין רב דירות אשר בו נתגלתה סדיקה כעבור כעשרים שנה מבנייתו, והסדיקה התפתחה עד כדי הצורך להרסו, וכך היה.

איך מתמודדים עם בניין כזה על סמך הטבלה האמורה בתקן 940.1?

הרי המסקנות לגבי הנזקים שבבניין על סמך הטבלה, היו שהבניין יציב, ושהסדקים לא קונסטרוקטיביים! חמור מכך, על סמך הטבלה, מומחה בודק היה דוחה כל טענה נגד יציבות הבניין, עם אסמכתא (תקן ישראלי) המתקבלת בבית המשפט!

בעניין חדר מדרגות דו קומתי בישוב אחיהוד, קבעתי בחוות דעתי לאור סדקים שהתגלו בחדר המדרגות כי המבנה מיועד להריסה. בסופו של תהליך משפטי ארוך, לאחר ששני מומחים מטעם בית המשפט קבעו קביעות דומות, גם בית המשפט קבע כך, ואכן חדר המדרגות נהרס ונבנה אחר תחתיו.

גם גילויים אלו של הסדקים נתגלו הרבה מעל שנתיים [המומלצים כתקופת מעקב בתקן] לאחר גמר הבניה. הסדקים התחילו עם עובי אפס וגדלו בהדרגה עם הזמן. זאת ועוד, הרי חובה היא לתכנן את המבנה עם מקדמי בטיחות – כך שתמיד קיים מרווח בו המבנה יכול שיהיה גרוע ובלתי יציב מבחינת דרישת התקנים, אך עומד על תלו ללא סדיקה מדאיגה בזכות מקדמי הבטיחות... עד לרעידת האדמה הבאה, שלא תגרום להריסת מבנים אחרים, אך תמוטט את המבנה בו מדובר.

האומנם יש לבחון אירוע הנדסי זה על פי התקן 940.1 הדן בנזקי הסדקים?!

"סוף מעשה במחשבה תחילה", אמרו רבותינו. והמחשבה כאן אינה הסתכלות על עובי הסדק ועל עוביו בעיני הדיוט, אלא היא גם בדיקת התוכניות והחישובים של המבנה.