המומחה והשופט
חוות הדעת חייבת להיות מובנת מצד אחד, ולכלול ניתוחים ומסקנות מקצועיות תוך נאמנות לכללי המקצוע והקפדה על רמת חקירה מדעית-הנדסית מצד שני; רק כך היא תשיג את מטרתה.
שופט ניצב בשגרת עבודתו מול מגוון רחב יריעה של נושאים, ביניהם עניינים שבמקצועיות אשר דורשים ממנו ידע מיוחד והתמחות מסוימת.
המומחה – בא לעזרתו של השופט באמצעות מתן חוות דעת מקצועית ובאמצעות עדותו בבית המשפט.
אומנם חלק מרחבי מחוות הדעת מתייחס לנושאים שכבר דנו בהם וחקרו אותם מכל כיוון אפשרי, והדברים ידועים, אך יש ונקרית למומחה סוגיה מאתגרת ואז הוא נבחן בכושרו ובכישרונו.
חוות הדעת חייבת להיות נטולת פניות ולא להיות מושפעת משום שיקול משפטי שהוא, אלא להתמקד בסוגיות המקצועיות בתחום המומחיות של המומחה.
לפיכך אין, ולא דרוש שתהיה, התאמה בין חוות הדעת הטובה לבין פסק הדין ותוצאותיו.
יש מצב בו חוות דעת מקצועית מתייחסת לליקויים ולפגמים ברכוש המשותף בהיקף של 3 מיליון ₪, אך בית המשפט מוצא לנכון לחייב את הקבלן לתת אחריות ארוכת טווח לתיקונים, לעיתים אחריות לאורך שנים רבות, כתחליף לביצוע תיקונים מידיים, מסיבות השומרות עמו.
או אז יוצא כי חוות הדעת היא מציינת פגמים וליקויים בהיקף כספי של 3 מיליון ₪ כאמור – אך המרכיב הכספי של פסק הדין מצטמצם לכדי כמה מאות אלפי ₪ בלבד, משום שהרכיב העיקרי אומנם לא בוטל ע"י בית המשפט, אלא תיקונו הומר במנגנון אחריות ותיקונים רב שנתי.
דוגמא נוספת יכולה להיות במצב בו חוות דעת של מומחה נדחית בגלל נושא ההתיישנות או בגלל סיבה משפטית אחרת, כגון: אחריות או אשם תורם מרבי.
יש שופטים שכוללים בפסקי דינם השוואה בין הסכום של עלויות תיקוני הליקויים כפי שהוא מופיע בחוות הדעת של צד לדיון, לבין הסיכום הכספי של עלויות התיקונים שאושרו בפסק הדין, מבלי להתייחס לכך שחלק מהליקויים הנטענים תוקנו בפועל ע"י הקבלן, וחלקם לא אושרו בפסק הדין מסיבות משפטיות שלא שייכות לדעתו המקצועית של המומחה.
מדובר בהשוואת מין בשאינו מינו.
השוואה מסוג זה עלולה לגרום למומחים לנסות ולכוון את חוות הדעת שלהם לפסקי הדין, מעשה פסול שאין לעודדו.
מורה נבוכים:
ראוי שהשופט יישאר בתחום המשפט, ויניח למומחה ההנדסי להתמקד בהנדסה מבלי לצפות שחוות דעתו של נמומחה תצטרך לעמוד במבחן התאמה לפסק הדין.