אובייקטיביות חורגת
יש מצבים בהם האובייקטיביות, והאקראיות בבחירה, מחטיאים את המטרה ומשבשים את עיקר העניין במסווה של דאגה לאיזון.
לדוגמא – בחירת מדגם לשם בדיקת חוזק וטיב חיפויי אבן במעטפת הבניין. התקן החל, נניח 2378.2 לשיטת הקיבוע הרטוב, מתאר לקיחת מדגם אבני חיפוי לבדיקה אקראית, ובחינת אבני המדגם בחינות שונות.
האם במקרה כזה ראוי לבחור את האבנים הנבדקות באופן אקראי מחזיתות הקירות?
או שמא יש לכוון את המדגם למיקומים בעייתיים, מיקומים שיש בהם סימני כשל כגון: כתמים כהים המלמדים על קורוזיה, סדקים המלמדים על התנתקות אבני החיפוי מהקיר או מיקום בעייתי בשורות תחתונות המצריך קיבוע מיוחד?
מעטפת חיפויי אבן יכולה להיות בעלת תכונות חוזק והידבקות ראויות וטובות במבחן הממוצע, מבחן בו נלקחות אבני המדגם לפי בחירת נציג המעבדה באופן אקראי, ואותה מעטפת בניין יכולה להיות בעלת נתוני חוזק גרועים במצב אחר בו המזמין מתערב בלקיחת המדגם ומכוון לבחור אבני חיפוי עם כתמים כהים דווקא, וסמוכות לסדקים.
איזו בדיקה תלמד דבר לגבי הסיכון ולגבי תקינות החיפוי?
יש לדעת כי האבנים שינשרו בראשונה לא יהיו אבני חיפוי אופייניות אלא דווקא אבני חיפוי מיוחדות, שונות, עם כתמים כהים או אף סדקים או שהן אבנים במיקומים מיוחדים – אלה ינשרו תחילה, בין אם הממוצע עומד בדרישות התקן בין אל לא, וללא כל קשר לעמידת הממוצע האקראי בדרישות.
מהי כוונת המכוון?
דומה שהתשובה ברורה: מכיוון שהמטרה בביצוע הבדיקות היא התראה על סיכונים כדי למנוע קיומם, צריך לבדוק בצורה מושכלת ולא בשיטת בחירה של מדגם אקראי. אחרת, התקן ובדיקת ההתאמה לו לא יועילו דבר, ולא תהיה התראה לגבי נשירת אבני חיפוי שינשרו במפתיע בזמן בלתי ידוע – כאמור, ללא שום התראה מוקדמת.
ההצטדקות בבחירת מדגם ממוצע דווקא היא אובייקטיביות חורגת, ועלולה להחטיא את מטרת הבדיקה ולשבש את התוצאות בכך שייווצר רושם שהכול תקין אך אבני החיפוי החריגות ינשרו ויגרמו נזקים על אף שבדיקת התקן לא הצביעה על סיכון כלשהו; האבן הממוצעת בתכונותיה ובחוזקה לא תנשור, בעוד האבן החריגה היא שתנשור, ולנתבעת יהיו סיבות והסברים ללא כל קשר לכשל ולמה שנגרם ממנו.
במיוחד כך הם פני הדברים במצב בו לפי השיטה הקיימת אין כל התחשבות חשבונית בסטיית התקן [במידת פיזור הבדיקות] אלא רק בערך הממוצע האריתמטי, כאשר ידוע לכל סטטיסטיקאי כי סטיית התקן משפיעה יותר מממוצע המדגם.
דומה הדבר לבדוק את רוחב הפרוזדור בדירת מגורים, אשר נדרש כי לא יפחת מ- 90 ס"מ, לפי הערך הממוצע. הרי ככל שחלק מהפרוזדור ולו החלק הקצר ביותר יהיה ברוחב קטן מהדרישה, ייווצר מפגע, ולא יועילו לעניין זה ערכים תקינים של רוחב הפרוזדור במקומות אחרים לאורכו...
גם בית המשפט עלול לטעות בנושא האובייקטיביות של הבדיקה.
בפסק דין בנושא זה הניתן לאחרונה, הדיירים לא התייחסו לטענת הנתבעת כי אבני החיפוי שנשרו בפועל [ובדרך נס לא גרמו לאבדות בנפש] – לא היו אבני חיפוי אופייניות אלא אבני חיפוי מיוחדות ויוצאות דופן. בית המשפט מצא לנכון לציין זאת אף שבסך הכול זיכה את התובעים בעלויות התיקונים הדרושים. לאמור, בית המשפט השתכנע כי היה ראוי להסביר מדוע הטענה שנשרו אבני חיפוי מיוחדות ולא ממוצעות לא מסייעת לנתבעת... [הדיירים לא הסבירו זאת כי סברו לתומם שהסוגיה טריוויאלית וברורה].
