רק שהבניין לא יפול

המערכת המשפטית, בסיוע מומחים המתמנים על ידה, יוצרת רמה אחרת, נחותה, של סטנדרט בניה - רמה מקובלת על חלק מהמערכת שהיא תחת הרמה הנדרשת בתקנות, בתקנים ובחקיקת המשנה המחייבת.

לצורך שמירה על איכות הבניה, מותקנים תקנות ותקנים, נחקקים חוקים ונקבעים סטנדרטים מחייבים במתכונת של מפרטים, הוראות וחוזרים.

והנה, כשכל קריטריון מופר וכל תקנה מבוטלת במעשה או במחדל, באים מומחים, ובעקבותיהם גם שופטים, ומכתיבים רמה אחרת של דרישות – לא התאמה לתקן, אלא רק "...שיהיה אפשר לגור בדירה, בבקשה, רק שהבניין לא יתמוטט".

מדובר בפירוש בזילות חוקי הבניה ובזלזול במאמצים ובהישגים הסטטוטוריים של מחוקק המשנה בתחום האמור.

דוגמא המלמדת על מקרים רבים: במסגרת עבודתי המקצועית השוטפת בתחום בדיקת מבנים, נתקלתי בבניין שיסודותיו רעועים.

ליתר דיוק, בעוד שבתקן 940 אשר נושאו ביסוס – יש דרישה כי עומק הכלונסאות יהיה לכל הפחות (באדמה חרסיתית) 10 מ', הרי באותו בניין עומק הכלונסאות הוא 7 מ' בלבד, וזאת בצד אי התאמות נוספות בנושא הביסוס שהיו מנת חלקו של הבניין הנבדק. יתירה מכך, אי התאמות אלו כבר נתנו אותותיהן בקירות הבית – שנסדקו.

בשלב כלשהו של ההליך המשפטי, מגיע מומחה מטעם בית המשפט, מכין חוות דעת מקצועית  ארוכה ומפורטת, כשמסקנה נחרצת בסופה – "הבניין יציב, ולא קיימת סכנת התמוטטות מיידית".

להבהיר, אף אחד לא טען כי קיימת סכנת התמוטטות מיידית... המשמעות של הליקויים שאותרו בבדיקה  היא כי מקדם הבטיחות של הבניין נגרע במידת מה, ויתכן כי רעידת אדמה שלא תשפיע על בניינים רגילים – תהיה קריטית לגבי הבניין בו מדובר; המשמעות של חוות הדעת מטעם התובעים היא כי הבניין לא תוכנן על פי התקנים המחייבים ולא הוקם על פיהם, וזאת בצד התרופה להביא את הבית למצב תקני, כדי שהתובע יבוא אל שלו, כאילו שהבית תוכנן כחוק מלכתחילה.

אכן, בינתיים, הבניין ראוי למגורים.

גם בדיון בין כותלי בית המשפט, מככבים הביטויים: "הבניין לא ייפול", "אין סכנת התמוטטות", "ראוי למגורים", כ"ביטויי – מפתח", תוך פזילה לעבר פסק הדין, ותקווה שהביטויים הללו ימצאו את דרכם ויופיעו בניסוחי פסק הדין שיינתן... ועדיין לא ניתן, ועדיין היד נטויה.

בשיטה זו, בית המשפט בסיועם של מומחים, יוצר מערכת דרישות דה-פקטו שאינה נסמכת על תקנים ותקנות בנושאים שונים – לרבות תברואה, בטיחות, נגישות, מתקנים, ועוד.

מהלכים אלו של נגיסה משמעותית בהוראות התקנים והתקנות, והסכמות לגבי רמה אחרת של מוצרים ושל טיב ביצוע, אינם מתקיימים דרך קבע, בכל הליך משפטי, אך הם בהחלט מהווים אופציה לגיטימית, דבר היוצר מערכת דרישות אחרת מזו הידועה והחוקית.

מי שמגיש תביעה בגלל שהזמין מוצר א' וקיבל מוצר ב', או – בגלל ששילם עבור דירה תקנית וקיבל דירה לא תקנית בעליל, [כלומר, נושא אי ההתאמה לתקן אינו בוויכוח], לא יכול להיות משוכנע כי יזכה לקבל שירות משפטי מקבוצת השופטים הנוטים אחר המומחים שהם ממנים ו"מוותרים" על הדרישות שבחוק ובתקנות, תוך הסתפקות בכך ש"הבניין לא יתמוטט", וש"הבית ראוי למגורים".