ביטול הסדר פשרה חתום בין דיירים לקבלן

בא כוחם של קבוצת דיירם מייצגם בהליך משפטי נגד חברה קבלנית בתביעת ליקויי בניה, והנה, באמצע הדרך, תוך ניצול מצוקה של התובעים, משכנע אותם הקבלן [אולי בסיוע בא כוחו] לחתום על הסדר פשרה, הסדר לפיו אותם דיירים פורשים מהקבוצה ומוותרים על זכויותיהם ועל תביעתם תמורת "נזיד עדשים".

חתירה מסוג זה תחת אפו של עורך הדין המייצג קבוצת דיירים, היא עניין שבשגרה, ומשאת נפשם של נתבעים רבים הנמצאים במצב המתואר.

הדבר עלול לקרות במיוחד כאשר מתגבשת קבוצה גדולה של דיירים, כי אז הסיכוי לפלגם – עולה, וה"תמורה" המושגת בדרך זו – גבוהה פי כמה מאשר בתיק "רגיל".

והיו דברים מעולם; ראה בש"א 2236/06 עזרא חממי ואח' נ' אלברט אוחיון ואח', בית המשפט העליון, שופטת: א' פרוקצ'יה, פסק דין מיום ט' סיוון תשס"ו (5.6.06).

בית המשפט העליון ביטל הסדר כתוב וחתום בין הנתבעים, שהם קבלני בניין, לבין כמה דיירים מתוך קבוצה גדולה של תובעים, אשר כללה 123 משפחות. [גילוי נאות: אני הייתי המומחה מטעם התובעים, ובדקתי את דירותיהם ואת הרכוש המשותף – כאמור 123 דירות ו- 5 בניינים גבוהים בעיר רמלה]. לפי הסדר זה, כל זוג תובעים יקבלו 7000 ₪ - 8000 ₪ והתביעה תימחק.

לו הסדר זה היה עומד על כנו, היה מתערער ההליך המשפטי ומשפיע על כלל התובעים לרעה ואף מרפה את ידיהם, שמא יסברו כי זכויותיהם אינן מבוססות ואינן מושתתות על אדנים יציבים.

בית המשפט העליון דחה את ההסדר שהושג לכאורה כדין, והחזיר את אותם "מוותרים" לחיק התביעה.

ראשית דבר, ע"פ כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, מקום בו הדיירים מיוצגים, היה צריך לשתף בהסדר מסוג זה את עורכי הדין של הדיירים, דבר שלא נעשה.

שנית, מטבע הדברים, הרקע להסדר שקיבל תוקף של פסק דין הוסתר ולמעשה נעשה מחטף בחוסר תום לב תוך ניצול מצוקתם של הדיירים.

לפסק הדין שביטל את ההסדר יש חשיבות אקטואלית, לאור הגשת תביעות למיצוי זכויותיהם של קבוצות דיירים בפרוייקטים שונים ברחבי הארץ, תביעות נגד יזמי בניה שכשלו, ונגד חברות קבלניות.