משיכת חוות דעת מתוך כתב טענות

לפעמים מצורפת לכתב הטענות חוות דעת, שלעת הדיון כבר מתייתר הצורך לעשות בה שימוש. האם במצב זה – רשאי הצד לדיון שהגיש חוות דעת זו – להוציאה מהתיק, טרם ההוכחות, או שהוא מנוע מלהוציא את חוות הדעת מהתיק כי היא מהווה ראייה שכבר צורפה עם הגשת כתב הטענות?

סוגיה מסוג זה הועלתה בתיק ליקויי בניה, בו הוגשו שתי חוות דעת: האחת – ליקויים בשלב השלד, והשניה – ליקויים בשלב גמר, שכללה גם את הליקויים שנכללו בחוות הדעת הראשונה.

משהתקרב מועד ההוכחות, היה בידי התובעים להציג רק את חוות הדעת השנייה, כי לא הייתה כל רלוונטיות לחוות הדעת הראשונה, המתארת מצב שכבר לא קיים וזמנו עבר.

נשאלת השאלה – מדוע, אם כן, צרפו התובעים את חוות הדעת הראשונה לכתב התביעה? הרי יכלו להסתפק רק בחוות הדעת השנייה, אשר על פי ממצאיה נבנתה התביעה.

התשובה לכך פשוטה – חוות הדעת הראשונה, שתיארה ליקויי בניה במצב ביניים (גמר שלד), נמסרה בשעתה גם היא לנתבעים, וכתב התביעה הערוך כהלכה – צריך לכלול חוות דעת זו כדי להציג תמונה כללית ונכונה של המצב העובדתי. משהוצגה – יש לה ערך עובדתי בלבד, ואין לה ערך מקצועי אופרטיבי.

בתחום הרפואה יש חשיבות רבה יותר ומעמד מכריע יותר לחוות דעת, ואף על פי כן, גם בתחום זה צד לדיון רשאי למשוך חוות דעת שצורפה לכתב הטענות.

ראה בעניין זה, רע"א 1321/15 ד"ר שמואל דיאמנט ואח' נ' מני לוי ואח', בית המשפט העליון, שופט: צבי זילברטל, להלן ציטוט:

"11. אציין גם, כי תמים דעים אני עם עמדת בית משפט קמא שלפיה התנגדות המבקשים לבקשת המשיבים 7-2 למשיכת חוות הדעת המומחים מטעמם מהתיק, כמוה כניסיון לכפות עליהם שימוש בחוות הדעת אף שאלה טרם הוגשו כראיות. סבורני כי לא ניתן לקבל את גישת המבקשים לפיה חוות הדעת הרפואיות שצרפו המשיבים 7-2 לכתבי טענותיהם "הפכו" לראיות עם הגשת כתבי הטענות ואין לאפשר למשיבים אלה לחזור בהם מכוונתם לעשות בהן שימוש. מעמדן של חוות הדעת הרפואיות כראיות מקבילות, אינו נרכש עם צירופן לכתב הטענות והגשתו של זה, אלא בכך שהן תוגשנה כראיה באופן פורמאלי על–ידי הגורם שערך אותן, ובענייננו – המומחה הרפואי, ושלצדדים יתאפשר לחקור את המומחה (אלא אם הסכימו לוותר על כך). תנאי זה לא התקיים בענייננו, ועל כן ניתן לחלוק על עמדת המבקשים שלפיה חוות הדעת הפכו לראיות (במובן זה שהמבקשים יכולים לבסס על חוות דעת אלה את טיעונם) עם הגשתן במצורף לכתבי הטענות, ועל כן המשיבים 7-2 אינם יכולים "למשוך" את חוות הדעת מהתיק."

בהמשך פסק הדין, מבהיר בית המשפט כי את חוות הדעת הרפואית יש לצרף לכתב הטענות, ולפיכך היא נחשבת כמרכיב הכרחי לצורך העמדת הטיעון. מכאן שחוות הדעת הרפואית מהווה חלק מכתב הטענות ממש, ולכן יש לראות במשיכתה – בקשה לתיקון כתב תביעה (או תיקון כתב הגנה); אלא שטענה כזו לא הועלתה באותו עניין, וממילא בית המשפט לא דן בכך.

אלא שכאשר מדובר בחוות דעת בנושא אחר – כגון: ליקויי בניה – חוות הדעת אינה חלק מכתב הטענות, אלא נספח לו כשאר הנספחים, ואין חובה לצרפה. משכך הם פני הדברים, אין מניעה מלמשוך אותה בכל עת, [אין במשיכתה משום שינוי כתב הטענות], ובלבד שהליכי המשפט לא משתבשים עקב כך.