מחסום לאמת
בידי בתי המשפט יש די כוח וסמכות לשים מחסום לאמת.
תפקידו של בית המשפט הוא, לעתים קרובות, לדון בסכסוך המתגלע בין שני צדדים - ולקבוע מהי האמת ומי מבין השניים צודק בגרסתו. ידוע כי השופט הוא אינו כל יכול, שכן מדובר בבן אנוש אשר נתון להשפעות שונות, מסיבות ידועות ומסיבות בלתי ידועות, מסיבות מפורסמות לכול ומסיבות השמורות על לבו, והוא עלול לטעות, ככל אדם.
בשל כך, וכדי לתת מענה לחשש-טעות שנפלה בפסק הדין, קיים מנגנון ערעור, בו נבדק פסק הדין על ידי ערכאה יותר גבוהה.
ככלל, הגשת ערעור כרוכה בהוצאות לא מבוטלות, כי בנוסף לאגרת ערעור, נדרש המערער להפקיד עשרות אלפי ש"ח בקופת בית המשפט, כדי להבטיח הוצאותיו של המשיב לערעור ככל שהערעור יידחה. כמו כן, הוא אמור לשלם שכר טרחה לעורך-הדין, המייצג אותו בערעור.
לאחר שצד לדיון החש נפגע מסכים לקחת על עצמו את הסיכון, מתוך אמונה בצדקתו [משמע, מתוך אמונה כי בית המשפט הנכבד טעה], הוא מגיש את הערעור ומצפה לדיונים. האזרח [המערער] מצפה בשלב זה לדיון מחודש בעניינו, על ידי שופט או על ידי שופטים אחר/אחרים, שיבדוק/שיבדקו מחדש את הסוגיה לאור כתב הטענות שנועד לכך.
והנה, בא השופט ומודיע למערער כי הערעור נדחה מבלי שייבדק, אולי כי בית המשפט שבערעור לא אמור להתייחס לזוטי דברים, אולי בגלל שבית המשפט שבערעור לא כל כך מעוניין לרדת לעומקם של דברים הנראים לו בלתי חשובים, אולי מסיבה שבפרוצדורה, וכך יוצר בית המשפט מחסום לאמת.
התופעה של מתן פסק דין שיהיה קשה לערער עליו - ידועה ומוכרת בתחום המשפט הפלילי ובתחום המשפט האזרחי, ומי שאמור להקשיב לטענות ולתת פסק דין מנומק לאחר עיון בהן – עלול לבחור בדרך הקלה, דרך עוקפת אמת וצדק.
במקרים רבים בית המשפט שבערעור עושה מלאכתו קלה כי בית משפט קמא אשר חש מאוים בהגשת ערעור כבר במהלך הדיון – מחשק אפשרות ערעור, על ידי הבעת אמון בעדים של צד לדיון.יש שיטות נוספות בהן יכול בית המשפט לנקוט כדי להקשות את הצלחתו של ערעור.
המערער חש במקרים מסוג זה מיואש וחדל אונים.
