"למה יעניש ה' העוברים על מצוות התורה?"
דבר תורה לפרשת אמור
השאלה: "למה יעניש ה' העוברים על מצוות התורה?" היא שאלה פילוסופית שבכל הדורות של החשיבה הדתית דנים בה מזוויות שונות. בהנחה כי ה' הוא כל יודע, משמע אין כלל חופש בחירה והכול ידוע מראש, לא ברור מדוע ייענש אדם בגין ביצוע עבירות, שהיו מלכתחילה הכרחיות המציאות. לפי הרלב"ג, בפירושו לפרשת "אמור", לא הכול מוחלט מראש ויש לאדם חופש בחירה. ולהלן דבריו:
"ומזה המקום יסור הספק למה יעניש השם יתעלה העוברים על מצוות התורה. וזה כי הם אינם מוכרחים לעבור על דבריה, אבל להם התחלה בחירית לחלוק על התשוקה הדמיונית שתביאם לחטא. כפי שיתבאר מדברינו בספר מלחמות השם".
הרלב"ג מפנה את הקורא לספר פילוסופי שכתב הנקרא "מלחמות השם", ספר הדן במהות האמונה והנושאים העומדים ברומו של עולם, בראש החשיבה האנושית, כדוגמת "מורה הנבוכים" של הרמב"ם. למרבה הצער, ספרו הפילוסופי של הרלב"ג לא מצא עדיין את מקומו הראוי בהגות היהודית, אך הדברים הכלולים בו שרירים וקיימים ומשמשים חוקרים בעבודתם. בספר "מלחמות השם", מאמר שני, פרק שני, מבוארים הדברים ביתר פירוט.
בקצרה ייאמר כי הסדר העולמי נוצר בהשגחת "הגרמים השמימיים", לאמור, לגביהם הכול מוכתב וידוע מראש, אך בתוך כל זה לכל פרט יש חופש בחירה. דומה הדבר לבחירת המקצועות – כל אחד חופשי לבחור מקצוע, ויש הדבקים בעבודות שהן קשות או אף "פחותות", "מאוסות", ולא ברור כיצד הבוחרים בהן דבקים בהן, כדי קיומה של החברה האנושית, המכונה ע"י הרלב"ג שם "הקיבוץ המדיני". קיומו התקין של הקיבוץ המדיני הוא מוחלט מראש בהשגחת ה', ואילו בחירת התעסוקה של כל פרט ופרט בו - זו בחירת היחיד, החופשי בבחירתו. והיה ובחירת היחיד היא לעבור עבירה, אין סיבה שלא ייענש.
נראה כי חוקי העולם, הכוללים את חוקי הטבע ואת טבעו של האדם – אלה נקבעו ע"י ה' בהשגחתו, ואילו בתוך מסגרת זו חופשי היחיד לבחור ולברור לו את דרכו על פי שיקול דעתו העצמאי. לכן ראוי הוא לעונש, אם יבכר לעבור עבירה.
בנושא זה יש מחלוקת בין הרלב"ג לבין הרמב"ם. להלן ציטוט מ"מלחמות השם", מאמר שלישי, פרק רביעי:
"והרביעי מאלו הדברים החמישה הוא שידיעת השם יתברך בדברים העתידים להתחדש לא תהייה שיהיה הדבר הידוע מחויב, ... כי העיון והתורה יחייבו שיהיו בכאן דברים אפשריים. העניין כן, הנה יחויב שכאשר הונח שהשם יתברך יודע הדברים העתידים להתחדש, שיהיה סותר הדבר ההוא, המגיע לפי ידיעת השם יתברך שיגיע ולא יגיע מה שידע השם יתברך שיגיע, שאם היה מגיע בלי ספק מה שידע השם ית' שיגיע – לא היה סותרו אפשר כלל, ויבטל טבע האפשר והוא מה שברח הרב ז"ל ממנו. וזה עניין בלתי אפשר שיצויר בידיעתנו וזה שאם רצה הרב המורה ז"ל שהשם יתברך ידע שהחלק מחלקי האפשר שיגיע סותרו והוא מה שראוי שיחשב שירצה אותו הנה כמו זה לא ייקרא אצלנו ידיעה אבל ייקרא מחשבה וזה מבואר בנפשו".
כשהרלב"ג אומר "הרב ז"ל" הוא מתכוון לרמב"ם, עמו יש לרלב"ג מחלוקת. הרלב"ג טוען כי הרמב"ם לא התמודד עם הסתירה, העולה כשקובעים כי השם הוא כל יודע לרבות הפרטים הקטנים.
המונח "מבואר בנפשו" משמעותו – ברור לחלוטין.
עינינו הרואות כי הרמב"ם קבע במורה הנבוכים וביתר כתביו כי ה' יתעלה יודע כל דבר ועניין מראש, אלא שידיעתו אינה ברורה לנו ואין ידיעתו של ה' כידיעת האדם. לעומתו הרלב"ג טען כי בכך טעה הרמב"ם ונמנע מלהתמודד עם הסתירה הקיימת כשקובעים כי ה' יודע הכול, שכן אם ה' יודע הכול – אין הצדקה לענישה, שהרי מה שידוע – קבוע ובלתי ניתן לשינוי ואין מקום כלל להכרעת האדם.
הרלב"ג אמר בספר "מלחמות השם" כי ידיעת ה' מוגבלת והוא לא מתערב בתהליכים – די לו בכך שקבע את החוקים.
[במקום אחר בפירוש לתורה, מסביר הרלב"ג מדוע ה' לא מתערב בטבע, ואומר כי "ה' אוהב את חוקיו", ולכן לא משנה אותם].
