ת"א 1909/02 רגבה נ' בר-און

בית משפט השלום ראשון לציון

ת"א 1909/02

בפני: כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר

תאריך: 14/11/2005

בעניין:

רגבה שיווק והפצת מוצרים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד לילך אופק

התובעת

נגד

1. ד"ר בן און (עיני) יעל

2. עוד בר און רענן

ע"ד בכ"כ עו"ד בר און

הנתבעים

פסק דין

השאלה העומדת על הפרק

1. התובעת (להלן: "התובעת" או "רגבה") עתרה לחייב את הנתבעים (להלן: "הנתבעים" או "הזוג בר-און") לשלם לה את יתרת התמורה המגיעה לה, לפי הנטען, בגין אספקת רהיטים. הנתבעים התגוננו כנגד התביעה בטענה, כי טרם הגיע המועד החוזי לתשלום היתרה. לטענתם, התובעת לא סיפקה להם את הריהוט לשביעות רצונם כנדרש בחוזה, וכי הריהוט חסר ולוקה בפגמים מרובים.

2. הצדדים חלקו בשאלת אופיה של טענת ההגנה שהעלו הנתבעים. התובעת טענה, כי אין מדובר אלא בטענת קיזוז, וכי הנטל מוטל על הנתבעים להוכיח את הליקויים הנטענים. מנגד טענו הנתבעים, כי השלמת העבודה - לשביעות רצונם המלאה של הנתבעים - מהווה תנאי מקדים לחיובם בתשלום התמורה. לשיטתם, הוכח כי התובעת לא השלימה את מלוא עבודתה לשביעות רצון הקונים, ומשכך יש לדחות תביעתה.

3. חיובי הצדדים עוגנו בהסכם שנכרת בין הצדדים ביום 24.12.2000 (נספח א' לתצהיר עו"ד בר-און). סעיף 15 להסכם קובע כדלקמן:

"מלוא יתרת התמורה, בסך של 149,000 ₪, תשולם על ידי הקונים למוכר לאחר שהמוכר ייצר, יספק ויתקין את כל הפריטים בבית, לשביעות רצונם, המלאה, של הקונים.

סכום זה, המהווה את מלוא יתרת התמורה, ישולם ב- 3 המחאות, בסך של 49,667 ₪ כל אחת, למועדי פרעון, כדלקמן: 15/3/2001; 15/4/2001; 15/5/200".

סעיף 16 לחוזה הוסיף וקבע מועדים בכל הקשור לתחילת העבודה וסיומה וכן להארכת זמן להשלמת פריטים.

4. הוראת סעיף 15 לחוזה מתנה את תשלום יתרת התמורה בהשלמת העבודה מצד רגבה לשביעות רצון הקונים. הוראה חוזית זו מחייבת פעולה פרשנית, שהרי קיים בה מתח פנימי בין המועדים שננקבו לתשלום לבין התלות ב"שביעות רצון הקונים". יש ליתן את הדעת לכך, כי המועד לתשלום לא נותר מרחף בחלל האויר -- כביכול אך "שביעות הרצון" של הקונים מכוננת אותו -- אלא שנקבעו לו שלושה תאריכים מפורשים. על הרקע הזה יש לאמר, כי על הקונים לשלם את יתרת התמורה במועדים המפורשים שנקבעו, אלא אם הם מצביעים על ליקויים, השוללים אפשרות לראות את העבודה כגמורה. נטל ההוכחה בענין זה מוטל על הנתבעים, הן בשים לב להוראת סעיף 15 האמורה, והן כבעלי דין המעוררים מיוזמתם את סוגית הליקויים כטענת הגנה.

5. בפן המהותי, זכות הרוכשים לעכב את יתרת התשלום קשורה קשר אמיץ והדוק להיקף הליקויים שנמצאו ולטיבם: לא הרי ליקויים תיפקודיים כליקויים אסטטיים; לא הרי ליקויים בהיקף ניכר כהרי ליקויים שוליים. מקום בו הליקוי הוא משמעותי, יש לקבל כי העבודה טרם הושלמה, וכי הקונים רשאים לעכב את יתרת התשלום. מצד שני, אין הקונים רשאים להאחז בליקוי זניח או בר-תיקון על מנת להמנע מתשלום היתרה. אכן, היקף הליקויים וטיבם משליך באופן טבעי על עצם זכות הרוכשים לעכב את יתרת התשלום, ועל היקפה של זכות זו. חובת הקונים לפעול בתום לב, כבעלי חוזה, מחייבת אותם לבחון באורח מידתי את הזיקה בין היקף הליקוי לבין היקף התשלום המעוכב. לא די בכל אי-השלמה מצד רגבה על מנת להקים בסיס לאי תשלום גורף של היתרה כולה.

6. אשר לאמת המידה לאורה יש לבחון את "שביעות הרצון" - יש לקבל כי אין מדובר ברכיב בעל מימד סוביקטיבי טהור. פרשנות מעין זו היתה מקנה בידי הרוכשים כח חד-צדדי (ובלתי סביר) לאיין את זכות התובעת כלפיהם בהינף האמירה כי "אין הם מרוצים". "שביעות הרצון", על כן, תבחן באמת מידה אוביקטיבית, על פי המחויבות שרגבה נטלה על עצמה בחוזה.

7. על הרקע הזה, ניתן להגדיר את השאלה העומדת על הפרק: האם נפלו ברהיטים ליקויים של ממש אשר הצמיחו לנתבעים זכאות לעכב באופן גורף את יתרת התשלום? ודוק: הנתבעים בסיכומיהם הקדישו פרקים ארוכים לסוגיות שונות, אשר אין הם חלק מזירת המריבה (כמו הטענה בדבר "הפרת המועד שסוכם לקיום התחייבויות התובעת" – פרק ד-3; וכן פרק ד-4: "הפרת האיסור לבצע שינויים בתוכניות המחייבות"). טענות אלה לא הותרו במסגרת הרשות להתגונן שניתנה לנתבעים והן מהוות שינוי חזית פסול. בהחלטה מיום 30.10.2002 קבע כב' הרשם ארניה, בהחלטה שאינה משתמעת לשתי פנים:

"10. לגופו של ענין: הצדדים, ובעיקר המבקשים [הנתבעים], הרבו מלל על מחלוקת מצומצמת שעיקרה מחלוקת בין שתי גרסאות עובדתיות סותרות – האם הליקויים והחוסרים במוצרים הם כגרסת המבקשים (כמפורט בנספח ב' לתצהיר המבקש + הארון), שמא כאמור בסיכום הביקור אשר הוכן ע"י המשיבה [התובעת]. בהתאם, יש לכמת את היקף הליקויים והחוסרים.

כמובן שאם יסתבר כי היקף הליקויים והחוסרים הינו כאמור בגירסת המבקשים [הנתבעים] – הרי שיתכן בהחלט שמדובר בהפרה של החוזה בין הצדדים על כל המשתמע מכך. מאידך אם היקף הליקויים הינו כאמור בגרסת המשיבה [התובעת] הרי שהתנהגותם של המבקשים [הנתבעים] עשויה להתפרש כעמידה שלא בתום לב על זכויות של מה בכך, על כל המשתמע מכך.

11. ... למען הסר כל ספק, הרשות להתגונן ניתנת אך ורק בשאלה המפורטת בסעיף 10 להחלטה זו."

8. הנה כי כן, השאלה העובדתית שיש לברר ענינה טיב הליקויים והיקפם. זוהי שאלה שבעובדה. בענין זה נשמעו ראיות הצדדים. התובעת העידה את גב' פנינה אמור (המעצבת מטעמה), גב' שלומית קדמיאל (מנהלת הסניף), אורי שיר (מנהל שירות לקוחות ארצי) וכן את גב' הנא הרצברג (מומחית). מטעם הנתבעים העידו הם עצמם וכן מר גיל רפאל (מומחה). מטעם בית המשפט מונה המומחה ד"ר אורי קורין. העדים כולם נחקרו בפני (ממושכות). אני סבורה כי היה בכוחי להתרשם ממידת מהימנותם ולקבוע ממצאים עובדתיים רלבנטיים.

שאלת הליקויים

מומחה בית המשפט

9. בשאלת הליקויים מינה בית המשפט את מהנדס הבנין המומחה ד"ר אורי קורין. ואולם, למרבה הצער, אין בידי לסמוך מסקנות על חוות דעתו. ראשית, המומחה העיד כי נדרש במהלך בדיקתו לרשימת תלונות שפרש בפניו הזוג בר-און (ת/4), ואשר חורגת מגדרי הליך זה. רק ביום השני לביקורו, ובעקבות הודעה שהעברה אליו, עבר לבחון את הליקויים כפי שהוצגו בכתבי הטענות (ת/2). הרשימה המקורית שנמסרה לו על ידי הנתבעים היתה רחבה יחסית לרשימה נשוא הסכסוך (פרוטוקול מיום 20.5.2004, ע' 62 ש' 1-7). למרות זאת, המומחה לא הפריד בין התלונות ולא ערך את חוות דעתו על פי רשימת התלונות הרלבנטית להליך. לדבריו, עבד "יום אחד ככה ויום אחד ככה" (פרוטוקול ע' 77 ש' 8; ר' גם ע' 62 ש' 13-24; ע' 64 ש' 13-17). כך גם לא ציין בחוות דעתו מי הוא הטוען בפניו או הגורם אשר מסב את תשומת לבו לליקוי זה או אחר (פרוטוקול ע' 82 ש' 13-22).

10. אין צורך לאמר, כי מומחה בית משפט ניזון מפני החלטת בית המשפט ולא מפי הצדדים. בהחלטת המינוי נקבע - וכך הוא מטבע הדברים - כי על המומחה להתיחס לרשימת הליקויים המצויה בכתבי הטענות (החלטת כב' הש' א' שילה מיום 3.4.2003). התיחסות המומחה בפועל לרשימה רחבה מטעם הנתבעים - בלא שערך את חוות דעתו וסינן החוצה תלונות בלתי רלבנטיות - יוצרת פגם מהותי היורד לשורש העדות.

11. שנית, מתברר כי במהלך הבדיקה הופעלו על המומחה לחצים. המומחה התבטא במילים: "כל פרט שרשמתי הם עמדו על הגב שלי, על הבטן שלי, כולם ראו מה אני רושם" (פרוטוקול מיום 20.5.2004 ע' 91 ש' 25-26). המומחה העיד, כי במהלך הביקור הציגו הזוג בר-און תלונות "שלא היו בבית המשפט" (פרוטוקול ע' 83 ש' 18-19); כי מר "בר-און אמר שיש פגמים נוספים" (פרוטוקול ע' 83 ש' 24-27; וכי גם מר רפי גיל - המומחה מטעם הנתבעים - הצביע על פגמים (פרוטוקול ע' 84 ש' 1-3), ואף סייע בידו בהבאת ציוד מן המכונית (פרוטוקול ע' 96 ש' 26 עד ע' 97 ש' 15). אף כי זכותם של הצדדים להמצא בעת הביקור, הרי שראוי היה כי יאפשרו למומחה בית משפט – וכי המומחה אמנם יעמוד על האפשרות – לבחון ולבדוק באופן עצמאי, ומבלי שכל העת לוחשים על אוזנו. ואולם מר קורין ציין: "כולם היו איתי שם וכולם דיברו מהצדדים" (פרוטוקול מיום 20.5.2004 ע' 81 ש' 21).

12. שלישית, המומחה עשה בעדותו רושם תלוש ומנותק. למרבה הצער, לא יכול היה לעמוד מאחורי חוות דעתו ולענות לשאלות בצורה מלאה וענינית. כבר בראשית העדות נקט גישה מתגוננת. כך ציין – מיד עם פתיחת השאלות לגוף הענין: "יכול להיות שלא עקבתי, מרוב חומר יכול להיות שלא עקבתי על הנושא הזה. זאת אומרת, זה ענין מהותי, אני לא חושב שזה אפילו לא, זה הגדרה של סעיף מסוים. אם לא שמתי לב, ניתן לשנות" (פרוטוקול מיום 20.5.2004 ע' 68 ש' 9-6). גם בהמשך ציין מיוזמתו: "כל מה שאני רוצה לומר, אם שגיתי בזמן הכנת חוות הדעת… רק שניה אחת, נראה כמה מתוך חוות הדעת שגיתי…" (פרוטוקול ע' 70 ש' 1, 8). במהלך עדותו הרבה המומחה להסס; לא ידע להשיב לשאלות (פרוטוקול ע' 83 ש' 10); דיפדף במסמכיו ללא הרף חזור ושוב, ונראה כמי שמחפש דבר מה שאבד לו (ר' למשל פרוטוקול ע' 81 ש' 2-10).

13. כך גם בולטת היא הטעות שהודה בה בקשר לשידה עם רגליות. בחוות דעתו הציע, כי גב שידת הטלויזיה לוקה "בפגם אסטטי חמור", שכן הוא עשוי לביד ומחובר בסיכות (ס' 5.2.16). ואולם בעדותו הודה, כי הניח שמדובר בשידה מתניידת על גלגלים, אשר גבה חשוף; ואילו בחקירה התברר לו כי שגה, שכן מדובר בשידת רגליות צמודת קיר (פרוטוקול ע' 86 ש' 13 עד ע' 88 ש' 18; כן ר' ע' 107-108). התרשמתי, כי הלחצים במועדי הביקור השפיעו על המומחה גם בנקודה זו, שהרי הודה: "הדבר עלה לדיון שם בקולות די רמים" (פרוטוקול ע' 86 ש' 24-25); והוסיף: "חבל שבלבלו אותי" (פרוטוקול ע' 108 ש'  14).

חוות הדעת של מכון התקנים

14. התובעת הגישה את חוות דעתה של המהנדסת הנא הרצברג ממכון התקנים הישראלי. על פי חוות הדעת, נמצאו בריהוט "ליקויים נקודתיים" (ס' ד7 לחוות הדעת). המומחית העריכה, כי "הריהוט שסופק ע"י חברת רגבה תוכנן ובוצע ברמה גבוהה ביותר והרבה מעבר למקובל" (ס' ד1 לחוות הדעת). חוות הדעת היא מפורטת ומנומקת. צורפו אליה תמונות רלבנטיות של הריהוט הנבדק וכן התוכניות לביצוע. המומחית הוסיפה והעריכה את זמני העבודה לביצוע תיקונים לגבי כל ליקוי מפורט וכן אמדה את עלויות התיקון.

15. אף כי חוות הדעת עושה רושם אמין ממבט ראשון, הרי שבנסיבות המקרה אין בידי לקבלה כעדות מומחית נייטרלית ואוביקטיבית. הטעם לכך נעוץ בהודאת המומחית בקשרי הפיקוח שמכון התקנים כלפי רגבה, לצד קשרים פרסונלים בין עובדי המכון לאנשי רגבה. גב' הרצברג הודתה, כי מכון התקנים מוציא תוי תקן למוצרי רגבה, וכי במסגרת זו הוא עורך בדיקות שוטפות של הריהוט אשר רגבה מייצרת. בדיקות אלה נעשות כחלק מן הפיקוח השוטף, שמטרתו לבחון אם תו התקן הוא ראוי, או שמא יש מקום לשללו (פרוטוקול מיום 20.5.2004, ע' 12 ש' 22 עד ע' 19 ש' 14). בנסיבות אלה, יש לראות את מכון התקנים כגוף המפעיל סמכויות פיקוח כלפי רגבה. ממילא יש לאמר, כי למכון ישנו ענין אישי בתוצאות ההליך, שהרי מחדל מקצועי בענין הריהוט - לו אמנם יימצא - עלול להתגלגל לפיתחו.

16. זאת ועוד: גב' הרצברג הודתה, כי חוות דעתה עברה תהליך "אישור" מטעם הגורמים הממונים עליה. הטיוטה שהכינה העברה לראש הענף הרלבנטי במכון, אשר עיין בה ואישרה (פרוטוקול ע' 29 ש' 25 עד ע' 30 ש' 2). אין צורך לאמר, כי מומחה מצופה לתת את חוות דעתו ללא מעורבות של גורמי "אישור" חיצוניים. מקום בו קיים "גורם מאשר", צומח החשש שמא חוות הדעת הושפעה מעמדתו של אותו גורם ואין היא עצמאית. במקרה דנא מתחזק החשש להשפעה חיצונית, בשים לב לקשרים מקצועיים ופרסונליים בין מכון התקנים לבין רגבה. גב' הרצברג העידה, כי נציגי רגבה יושבים בוועדות שונות שמקיים מכון התקנים (פרוטוקול ע' 9 ש' 20 עד ע' 10 ש' 18; ע' 11 ש' 2-3; ע' 30 ש' 7-26). נמצא כי בתוך הגוף שאישר ונתן את חוות הדעת יושבים נציגי הגוף המבוקר. ממילא יש בכך כדי לפגום באוביקטיביות של חוות הדעת. זאת ועוד: מתברר כי המדיניות של מכון התקנים היא בררנית בכל הקשור לזהות מזמיני חוות הדעת. גב' הרצברג אישרה, כי כאשר הנתבעים פנו אליה וביקשו חוות דעתה, ענתה בשלילה:

"התקשר אלי מר בר-און וביקש שאני אתן חוות דעת ואמר לי שכמה את לוקחת כסף... אני אמרתי עבור מה יהיה חוות דעת, הוא אומר עבור מטבחים של רגבה. אני אמרתי שמה שקשור לרגבה, אני יודעת שמכון התקנים עובד אצל רגבה, אני צריכה לקבל אישור ממכון התקנים כדי לתת חוות דעת על זה ואתה צריך לפנות, זאת אומרת להנהלת מכון התקנים..." (ההדגשה הוספה; פרוטוקול ע' 21 ש' 20-27).

בהמשך הוסיפה: "אני אמרתי שתשאלו אולי יתנו ואולי לא יתנו. אני יודעת שמכון התקנים לא אוהב את זה" (פרוטוקול ע' 27 ש' 18-19). גישה סלקטיבית זו פוגמת אף היא באמינות חוות הדעת. יש בה כדי ליצור חשש של ממש, כי מכון התקנים שימש במקרה דנא "חרב להשכיר" בידי התובעת.

17. בסיום חקירתה הנגדית השיבה גב' הרצברג תשובה אשר בעיני סותמת את הגולל על האפשרות לסמוך על חוות הדעת: "... אתם [הנתבעים] קיבלתם רהיטים ללא פגמים כי אנחנו שנים רבות בודקים [את] רגבה ואתם שכחתם דבר אחד שזה לכה, ולכה היא עומדת בשריטה..." (ההדגשה הוספה; פרוטוקול ע' 59 ש' 21-23). דברים אלה מצביעים על דעה מוקדמת והשפעה חיצונית, הקיימות מתוך הכרות קודמת. בכך העידה המומחית על עצמה, כי לא ניגשה לחוות דעתה כ"לוח חלק", אלא עם מטען קודם, הנובע ממערכת הקשרים שבין התובעת לבין מכון התקנים.

חוות הדעת מטעם הנתבעים

18. הנתבעים הגישו 3 חוות דעת מומחיות (המהנדס ז'מבוקי, מר לוינשטין, האדריכל אורי ברילינג), אך שלושתן נמשכו על ידיהם מתיק בית המשפט (ר' הודעות ב"כ הנתבעים וכן החלטות בית המשפט מיום 5.5.2005, פרוטוקול ע' 223-224). מטעם הנתבעים נותרה חוות דעתו של מר רפאל גיל, אשר ניתנה בענין נקודתי: "שקיעת לוח השיש במטבח דירתם של [הנתבעים]" (ס' 1 לחוות דעתו). לאחר עיון בחוות הדעת ושמיעת חקירתו של מומחה זה, אני סבורה כי לא ניתן לבסס על חוות הדעת ממצאים אמינים. ראשית, המומחה הודה, כי לא בדק אם מקור המרווחים שמצא בין השיש לקירות נעוץ בהדבקה או התקנה לקויה (פרוטוקול מיום 5.5.2004, ע' 217 ש' 20 עד ע' 219 ש' 7). מר גיל הודה, כי "יכולות עוד סיבות להיות להתנתקות של פנל משיש.. למשל של אי הדבקה נכונה" (פרוטוקול ע' 217 ש' 25-27). ודוק: אין מחלוקת כי התובעת לא היתה הגורם המקצועי אשר הרכיב את השיש במטבח הנתבעים (פרוטוקול ע' 205, ש' 20-21). טענתו של מר גיל היתה, כי "היה ויצרן הארונות הרכיב את הארון עם מספר הרגליות האלה, אין מספיק רגליות מתחת לארון הזה. עובדה, שהשיש שקע..." (פרוטוקול ע' 204 ש' 17-23; ר' גם בהמשך, ע' 204 ש' 26 עד ע' 205 ש' 2). ואולם, מקום בו מתעוררת בעית מרווחים בין שיש לקירות, מן הראוי לבחון את תקינות התקנת השיש עצמו. המומחה לא בדק זאת, וממילא לא יכול היה לבודד את מקור התקלה וליחסה לפגם בעבודת התובעת.

19. שנית, וזה העיקר, עדותו של מר גיל בפני סבלה מבעית אמינות משמעותית. העד הודה כי הוא בעל נסיון רב בחקירות בבתי משפט ובעמידה על דוכן העדים (פרוטוקול ע' 192-200). אמנם, עצם קיומו של נסיון קודם אינו פוגם; ואולם מהתנהלות העד בפני התרשמתי כי קיים חשש למתן דגש יתר מצידו על אופן הצגת הדברים החיצונית, חלף היצמדות לעובדות כהוויתן. זאת ועוד: מר גיל הודה בקשרים אישיים ומקצועיים נמשכים בינו לבין הנתבע 2 (פרוטוקול ע' 191 ש' 4-12; ע' 192 ש' 4-5 וכן ע' 191 ש' 17 עד ע' 192 ש' 28). בתוך כך, מר גיל משמש כעד מומחה בתיקים שבהם עו"ד בר-און מייצג בעלי דין (ע' 192 ש' 4-5). אין מחלוקת כי מר גיל נלווה אל הנתבעים בהליך זה בביקור מומחה בית המשפט בביתם (פרוטוקול ע' 197 ש' 15-11), ואף השאיל למומחה זה ציוד מדידה (פרוטוקול ע' 212 ש' 1 עד ע' 213 ש' 4). כך גם סייע מר גיל בידי הנתבעים להמיר את קלטות הדי.וי.די. של צילום הביקור לקלטת רגילה, לצורך הקרנה בבית המשפט (פרוטוקול ע' 191 ש' 21-22). מתברר, כי מר גיל סיפק לנתבעים חוות דעת בענינים אישיים נוספים שלהם (פרוטוקול ע' 213 ש' 28 עד ע' 215 ש' 5). התנהלות נמשכת זו מעוררת חשש לענין אישי של המומחה בתוצאות ההליך.

20. מר גיל לא העריך בחוות דעתו את העלויות הכרוכות בתיקון המרווחים שמצא. ענין זה ראוי לציון, בשים לב להודאת המומחה כי ניתן היה "לייצב את המצב" (פרוטוקול ע' 220 ש' 23), וזאת באמצעות פעולה פשוטה יחסית של הוספת רגליות, על ידי הנתבעים עצמם (פרוטוקול ע' 219 ש' 25 עד ע' 221 ש' 16). מר גיל בדק את השיש במועד מוקדם יחסית - 16.8.2002, וחזר וביקר במקום ערב חקירתו (פרוטוקול מיום 5.5.2005 ע' 209 ש' 15-21). לדבריו, לו היו שמים רגליות לפי המלצתו, "היה אפשר למנוע את המרווח" (פרוטוקול ע' 220 ש' 27 עד ע' 221 ש' 8). אף אם לא היה בכך פתרון מלא, הרי שניתן היה להקטין את התפתחות הנזק. אני סבורה כי ישיבת הנתבעים בחיבוק ידיים, לצד העדר עלויות כספיות בחוות דעתו של מר גיל, תומכים בטענת התובעת, כי הנתבעים ביקשו להאחז בליקויים קלי ערך או ברי תיקון, בנסיון להתחמק מתשלום.

העדים מטעם הצדדים

21. לצד העדים המומחים, נשמעו בהליך זה העדים שבעובדה. מטעם התובעת העידו, כאמור, גב' אמור פנינה (המעצבת), גב' שלומית קדמיאל (מנהלת הסניף) ומר אורי שיר (מנהל שירות לקוחות). מטעם הנתבעים העידו הם עצמם. העדויות עומדות אלה מול אלה, גרסה מול גרסה. בתמצית, הנתבעים קבלו על "ליקויים רבים מאוד, העולים כדי אי התאמה יסודית" (למשל, ס' 21.3 לתצהירו של עו"ד בר-און). מנגד טען מר אורי שיר, כי "הריהוט שלו [של הנתבעים] הוא יפהפה, אני חושב שכל מה שבוצע בביתם נעשה בצורה מאוד יפה. עוד פעם אני יכול להגיד שהיו פגמים קטנים שטופלו, היו הרבה פגמים שהופיעו לאחר שהם השתמשו" (פרוטוקול מיום 20.5.2004, ע' 133 ש' 23-26).

22. לאחר שעיינתי בתצהירי הצדדים על נספחיהם ושמעתי חקירותיהם, אני סבורה כי עדיפה גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעים. מר אורי שיר עשה רושם אמין בפני בית המשפט. מר שיר הודה בטעויות שנפלו – ואשר תוקנו ברובם (ר', למשל, ע' 130 ש' 20-27). מר שיר העיד על שני ביקורים שעשה בבית הלקוח, האחד בעקבות תלונת הנתבעים ופעם שניה כ"ביקור מסכם" שניזום על ידו (ס' 4, 14 לתצהירו; פרוטוקול ע' 135 ש' 26 עד ע' 136 ש' 2). דו"ח הביקור המסכם שצורף לתצהיר (נספח ז') מלמד על פירוט רב והתיחסות רצינית. לצד הליקויים שנרשמו מפי הלקוח, צוינה התיחסות רגבה וניתנו הנחיות לביצוע. מר שיר העיד, כי בעקבות ביקורו הראשון (באפריל 2001) בוצעו תיקונים, אך בביקור השני (באוקטובר 2001) העלו הנתבעים טענות חדשות: "היו פשוט דרישות חדשות שהעלו הלקוחות, או בלבול אצל הלקוחות, אשר סברו שהזמינו פריטים מסוימים, אך בפועל אלה לא הוזמנו" (ס' 26 לתצהירו); ובחקירתו: "בוצעו תיקונים נוספים, בוצעו תיקונים נוספים אבל אחרי מספר פעמים ששלחנו, הבנו שאין פה כוונה בעצם שאנחנו ניתן פתרון אלא היתה כוונה לא לאפשר לנו לגמור את זה ובעצם להגיד לנו במילים אחרות בכלל, הכוונה שלנו לא התיקונים אלא הכוונה שלנו לא לשלם" (פרוטוקול ע' 127 ש' 9-13).

23. התנהלותם הדיונית של הנתבעים בהליך זה תומכת בטענה העובדתית של רגבה, כי הנתבעים נקטו בשיטה של הערמת טענות חדשות והארכת הרשימה מעת לעת. כמוזכר לעיל, בעת ביקור מומחה בית המשפט בביתם, ציידוהו בקלסר טענות מטעמם, החורג מכתבי הטענות בהליך זה. גם בהגשת הראיות מטעמם חרגו מהיקף המחלוקת כפי שהוגדרה בהחלטת הרשות להתגונן: נספח א' לתצהיר הנתבעת 1 כולל 47 עמודים מודפסים, והוא רחב מן הרשימה שצורפה כנספח ב' לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן (ר' עדותה של ד"ר בר-און, פרוטוקול ע' 157 ש' 19 עד ע' 161 ש' 5).

24. דרך הילוך זו נתמכת גם בעדותה של גב' פנינה אמור, המעצבת מטעם רגבה, אשר הצהירה על שינויים רבים לאינספור שביקשו הנתבעים בשלב התכנון, פעם אחר פעם. בתצהירה ציינה: "במשך כשנה וחצי, ישבתי עם יעל לבדה מאות שעות של תכנונים ושינויים אין סופיים בתוכניות. אין סוף רעיונות, אין סוף שרטוטים, דפים, סקיצות ותוכניות" (ס' 36 לתצהירה). כך הוסיפה, כי "יעל בראון לא הפסיקה לערוך שינויים בתוכניות, והמשיכה להוסיף ולהוריד פריטים גם אחרי חתימת ההסכם, גם בשלב האספקה וגם בשלב ההתקנה של הרהיטים" (ס' 40 לתצהירה). עדות זו, אשר לא נסתרה, מחזקת את טענת רגבה, בדבר "בלבול" אצל הלקוחות בכל הקשור להזמנה וכן בדבר הוספת טענות ומענות, חדשות לבקרים.

25. ניתן היה לצפות, כי נוכח עוצמת חוסר שביעות הרצון, יעלו הנתבעים מיוזמתם את רשימת הליקויים על הכתב, וידרשו מרגבה לתקנם - ברחל בתך הקטנה. עיינתי בנספחים שצורפו לתצהירי הנתבעים, ולא מצאתי מסמך המתאר פניה כתובה בזמן אמת. במכתב מיום 1.10.2001 נטענות טענות קשות אודות "הפרות יסודיות וחמורות ביותר", אך ללא כל פירוט (נספח ג' לתצהיר עו"ד בר-און). מכתב זה לא ניזום על ידי הנתבעים, אלא היווה תגובה למכתבה של רגבה, בו נדרש התשלום (נספח ג' לתצהירה של גב' קדמיאל). במכתב מיום 18.11.2001 מופיעה דרישת הנתבעים לקבל מרגבה את רשימותיה מסיכום הביקור - אך שוב אין פירוט עצמאי של ליקויים על ידי הנתבעים (נספח ד' לתצהיר עו"ד בר-און). הוא הדין במכתב נוסף מיום 25.11.2001 (נספח ה'). במכתב מיום 4.1.2002 התלונן עו"ד בר-און כי "סיכום הביקור" מטעם רגבה אינו ממצה, אך פעם נוספת לא מופיע בו כל פירוט פוזיטיבי מצד הנתבעים בדבר הליקויים, כפי שהנתבעים רואים אותם (נספח ו' לתצהיר הנ"ל).

26. מן הסקירה דלעיל עולה כי הנתבעים ידעו להשיב לרגבה במכתבים נוקבים; למרות זאת הם נמנעו מלפרט בכתב, באופן מפורש וברור, מהם הליקויים שהם מבקשים לתקן. דרך הילוך זו מלמדת על נסיון לשמור על "קלפים מוסתרים", אשר יאפשרו לנתבעים להעלות טענה של "חוסר שביעות רצון" גם בעתיד. יוער בהקשר זה, כי נספח ב' שצורף לתצהירו של עו"ד בר-און אינו יכול לספק: ראשית, הרשימה בכתב יד אינה נושאת תאריך. שנית, הרשימה לא צורפה לאף אחד מן המכתבים המאוזכרים. ד"ר בר-און הודתה, כי הרשימה עצמה מעולם לא העברה, אלא אך "הוקראה" (פרוטוקול ע' 158 ש' 14 עד ע' 159 ש' 5). ולבסוף, לו - כנטען על ידי הנתבעים - הציג מר שיר מטעם רגבה רשימה חלקית בלבד כסיכום הביקור בביתם, מה היה פשוט יותר מאשר לנקוב בפריטים שהוחסרו, במפורש ואחד לאחד?

26. אוסיף עוד, כי התרשמתי מהפרזה רבתי בטענות הנתבעים. עיינתי במסמך 47 העמודים (נספח ב' לתצהיר הנתבעת 2), ודומה כי אין בו כל הבחנה בין עיקר לטפל; מפורטים בו ענינים אשר ניתן להתרשם כי הם פעוטים וניתנים לתיקון (כגון: גלגלי שידות שאינם מגומי - ס' 7; "הידיות מתנדנדות" - ס' 25; "חזית מגירת סכו"ם מעץ מתנדנדת" - ס' 28; "ברגים עקומים וחדים בתקרת ארון מזווה" - ס' 36). בחקירתה הנגדית של ד"ר בר-און התברר, כי ה"סדק" באי המטבח מצוי מתחת לשולחן (!) (פרוטוקול ע' 185 ש' 9 עד ע' 186 ש' 5). כן מתברר, כי ספק אם ניתן לראות את ה"הגל בדופן הארון" (פרוטוקול ע' 186 ש' 6 עד ע' 187 ש' 7).

27. הנתבעים לא צירפו תמונות לתצהיריהם, באופן השולל אפשרות להתרשם מהתלונות במישרין. ראוי לשים לב, כי הנתבעים לא תיקנו את הליקויים הנטענים בפועל, וממילא לא הציגו חשבוניות בגין הוצאות תיקון. אם אמנם הליקויים הם "כצעקתא", ניתן היה לצפות שהנתבעים לא יסכינו עמם פרק זמן של שנים. אין זה נדיר כי במקרים כגון דא מבוצע התיקון על ידי הלקוח, אשר מגיש את החשבון כראיה להוצאות שהוציא, ודורש החזר (או קיזוז) שלהן. העובדה כי דבר זה לא נעשה במקרה דנא מחזקת את הרושם, כי הנתבעים ביקשו במכוון להמנע מדיון בעלויות התיקון, על מנת שלא להשוות ביניהן לבין ערך ההזמנה הכולל. ואולם, כפי שציינתי ברישת פסק הדין, אין בידי לקבל כי הנתבעים רשאים לסכל את זכות התובעת ליתרת התמורה אך בהבל הטענה של "חוסר שביעות רצון".

28. בסיכומיהם טענו הנתבעים כי שני פריטים כלל לא יוצרו על ידי רגבה, למרות שהוזמנו – ארון חשמל וכן ארון כניסה "יקר במיוחד" (ס' 2.1 לסיכומים). אשר לארון הכניסה - לא מצאתי ביטוי לטענה זו בזמן אמת (נספח ב' לתצהירו של עו"ד בר-און). הנתבעים גם לא הצביעו על תוכנית שאומצה בהזמנה ואשר כוללת ארון שלא סופק. אשר לארון החשמל - ביטוי לטענת הנתבעים בענין זה מופיע בנספח ז' לתצהירו של מר שיר, שם נרשם: "הלקוח טוען שהיה תכנון לארון עבור לוח החשמל והוא לא בוצע כלל" (ע' 5). על כך באה תשובת רגבה (שם, בע' 12): "נעשתה תוכנית עבור ארון החשמל. במהלך התכנון נמסר ללקוחה שאין המפעל יכול לבצע דלתות זכוכית בגובה 2.60 מ', על פי דרישתה. בשלב מאוחר יותר, לאחר תכנון הארון, נפגשה הלקוחה עם החשמלאי שקבע שהתוכנית שהצענו לא מתאימה לו כיוון שאינה נותנת גישה מלאה למערכת החשמל. הוסבר ללקוחה בפקס שנשלח אליה ב- 28.3.01 שאין המפעל יכול לענות על דרישת החשמלאי, שהרי לא נבצע מוצר שלא נוכל לתת עליו אחריות. הלקוחה לא הגיבה על הפקס, מצורפים מכתבים מתאריכים 28.3.01, 14.10.01, 16.4.01, 31.5.01".

29. על פי תגובת רגבה, היו אלה הנתבעים אשר שינו דרישתם לגבי הארון. עיינתי בתצהיר הנתבעת 2, ולא מצאתי בו כל התייחסות לטענה זו (ר' ס' 15, בו הנתבעת מפרטת טענותיה בענין נספח ז' לתצהירו של מר שיר). הנתבע 1, מצידו, חזר בתצהירו על עצם טענת הנתבעים, אך גם הוא לא התמודד עם תגובת רגבה המאוזכרת לעיל (ר' ס' 21.1 לתצהירו). הנתבעים גם לא הציגו כל כימוי כספי של טענתם בדבר ארון החשמל.

30. סיכומה של נקודה זו: הנתבעים העלו טענה אודות "ליקויים חמורים" ואולם לא הוכיחו את טענתם. אין צורך לאמר, כי עדותם - עדות של בעל דין היא, וככזו אין די בה כדי לספק. הנתבעים לא הציגו ראיות אוביקטיביות אמינות שיהא בהן כדי לתמוך בטענות, ועדויותיהם עצמן לקו בנסיון שווא להפריז ולהעצים.

31. בנסיבות הענין אני סבורה כי מסתברת היא יותר גרסת התובעת, לפיה הריהוט סופק והותקן כראוי, למעט תיקונים המצויים במקרה דנא בשוליים, בשים לב לטיבם ולהיקף ההזמנה הכולל. לאחר ששמעתי את חקירתו של מר שיר, ובהעדר ראיה לסתור, אני מקבלת את הערכת רגבה מזמן אמת בדבר עלויות תיקון בסך של כ- 10,000 ש"ח (ר' נספחים ה', ו', ז' לתצהירו; יושם אל לב כי בהליך זה הכירה רגבה בערך ליקויים בסך של 8,008 ש"ח - ר' חוו"ד המומחית מטעמה וכן ס' 26 לסיכומיה).

32. בשים לב לערך ההזמנה הכולל - 230,000 ש"ח לפי ס' 12 להסכם - יש לקבל כי עלויות התיקון מצויות בשולי החוזה (כ- 4.34%). כך גם לא הוכח ליקוי בעל אופי תיפקודי, אשר חרג מתחום האחריות של רגבה ואשר לא ניתן היה לתיקון על ידה. בנסיבות אלה, לא קמה בידי הנתבעים הזכות לעכב באופן גורף את מלוא יתרת התשלום שלפי החוזה, כפי שעשו. אני סבורה כי הצעת רגבה לנתבעים מזמן אמת, לעכב בידם סכום של 10,000 ש"ח "עד גמר סידור הפריטים שלטענתכם עדיין דורשים התייחסות" (נספח ה' לתצהירו של מר שיר), עולה בקנה אחד עם ההתחייבויות ההדדיות של הצדדים לחוזה. הנתבעים דחו הצעה זו ובחרו להמנע כליל מתשלום היתרה, ולו בחלקה.

33. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של  139,000 ש"ח (יתרת התמורה החוזית בהפחתת ערך הליקויים). סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.5.2001 ועד למועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת בהליך זה, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ו (14 בנובמבר 2005) בלשכתי בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ד"ר איריס סורוקר