לרגל ולרכל

דברים לפרשת קדושים

מדובר בשתי מלים דומות.

הדמיון אינו רק בצורה אלא גם בתוכן – לפי מילון ספיר הפירוש של המילה "רוגל" הוא לא רק "הולך ברגליו", אלא גם "הולך רכיל"; ה-כ' מתחלפת ב-ג'. [רוגל כהולך ברגליו - ראה לדוגמא "לרגל את הארץ ולחקרה" - שופטים, י"ח, 2; רוגל כמרכל, כהולך רכיל - ראה "לא רגל על לשונו" - תהלים, ט"ו, 3].

מעניין כי המרגל - מרכל, ואילו המרכל אינו בהכרח מרגל [אינו מחויב בפעולת הרגליים], וכמו למען האיזון - בא הביטוי "הולך רכיל"...

בפרשת קדושים, ויקרא פרק י"ט פסוק ט"ז כתוב:

"לא תלך רכיל בעמך, לא תעמוד על דם רעך, אני ה'"

הרמב"ם מתייחס לפסוק זה בפרק שביעי של הלכות דעות, ספר המדע במשנה תורה, א' עד ו'. לפי הרמב"ם, רכילות היא עבירה וההולך רכיל עובר על מצוות לא תעשה, אך לא לוקין על עבירה זו, כי אין עבירה זו כרוכה במעשה. הרכילות – לפי המפרש שם את דברי הרמב"ם, הרב שמואל תנחום רובינשטין – מבוארת כלהלן, לאור שימוש הרמב"ם גם בהחלפת האות כ' באות ג' (מרכל = מרגל):

"המרגל - האורב לחברו, לדבריו ולמעשיו, כדי להביא דיבתו רעה אל אחרים. מלשון: וירגל בעבדך אל אדוני (שמואל ב', י"ט, י"ח)"

"לא תלך רכיל – כמו רגיל בחילוף אותיות גרכ"ק. ופירוש הכתוב: לא תהיה מרגל הרוגל על לשונו, ומביא דיבת איש אל רעהו, כאותו רוכל המטעין דבריו של זה לזה ודבריו של זה לזה."

והרמב"ם מסביר כי הרכילות אינה רק דבר שקר, אלא גם דבר אמת, ועוד, מדבריו משתמע כי הרכילות אינה בהכרח דברי דופי וגנאי. בכלל עבירה זו (רכילות) יש "עבירת-משנה" יותר חמורה, והיא, לשון הרע, ועובר בה "המספר בגנות חברו, אף על פי שאומר אמת". האומר דברי שקר על חברו הוא "מוציא שם רע", האומר דברי גנאי שהם אמת על חברו – "בעל לשון הרע", וההולך רכיל - הוא אשר "רק" מרכל ומספר דברים בטלים ומיותרים על חברו, אף שאינם שקר, אף שאינם גנאי. 

לגבי כל אלה, העוסק בהם עובר על מצוות לא תעשה, אך לא לוקין על עבירה זו, כי כאמור אין עבירה זו כרוכה במעשה, אף שהאזהרות לגבי רכילות ולשון הרע הן כבדות וחמורות.  

"אבק לשון הרע" הוא דיבור עקיף, כגון – "איני רוצה בכלל לגלות מה עשה פלוני", תוך רמיזה על כך שאותו פלוני עשה דברים שאין להתהדר בהם, וכן גם מעין "ברכות" ברוח ספר משלי פסוק י"ד פרק כ"ז:

"מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם, קללה תיחשב לו."

שכן מתוך ברכה מופרזת וקולנית, יבין השומע היפוכם של דברים, "שמתוך טובתו בא לידי רעתו" (הדוגמאות הן על פי הרמב"ם).