חזון אדריכלי מול מציאות

על האדריכל לחזות פני עתיד, ולהבטיח שהרעיונות היצירתיים אותם תכנן - לא יהפכו למכשול.

בכל שלבי התכנון, המבנה הוא בגדר "רעיון", ועל האדריכל להבטיח כי הרעיון , החזון והתכנון - לא יהוו מכשול בטיחותי בעת השימוש במבנה, גם אם השימוש אינו בהתאם לתכנון המקורי של הבניין.

דוגמא ראויה לכך ניתנה בת"א 66222/01 ב' ע' ה' (קטינה) נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, בימ"ש השלום תל אביב - יפו, שופטת: אגי זהבה. בתיק זה, נפצעה תלמידה בעת ששיחקה בחצר, במדרגות אשר נועדו על ידי האדריכל למטרת שיעורים או הדרכות, ולפיכך נבנו בהתאם - בצורת "טריבונה":

"3. הרעיון מאחורי תכנון מבנה המדרגות דלעיל היה ליצור מקום, כמו אמפיתיאטרון שמיועד לשמש כמקום הקבצה לקבוצות ילדים אותם אוספים למטרות מסוימות, למתן שיעורים או הדרכות. זו המטרה שעמדה לנגד עיני המתכננים, כפי שהעיד מר אדם אייל, אדריכל, אשר תיכנן את בית הספר עם שותפו. לטענתו, הואיל והתלמידים נוהגים להתקבץ שם לצורך הרצאות "מכיוון שהתלמידים יושבים על זה, הם יודעים שזה נועד לישיבה ולא להתרוצץ על זה".

באשר למעבר ממושב אחד למשנהו, מסביר האדריכל כי יש ללכת אופקית על משטח הישיבה עד למדרגות הטרפזיות ולרדת בהם, ומוסיף: "אני לא הייתי יורד במדרגות הגבוהות כי זה פחות נוח" (עמ' 28 לפרוטוקול מיום 6.2.2000)."

לעומת זאת, השימוש בפועל - אחר לגמרי, וראה להלן מתוך סעיף 8 בפסק הדין:

"כך העידה גם אמה של התובעת, אשר עבדה כסייעת במועדנית שבבית הספר (עמ' 20): "תלמיד או תלמידה שרצו להגיע לכיתות שלהם מהכניסה לבית הספר, היו יורדים במדרגות ועוברים כדי לקצר לעבור לאגף הכיתות הגבוהות יותר, דרך המדרגות הגבוהות ויורדים דרכם... הילדים עשו שימוש במדרגות הגבוהות לירידה ולעליה".

מכאן, שבפועל שמשו המדרגות הגבוהות, שתוכננו להיות מושבים באמפיתיאטרון, גם כמדרגות בציר ההליכה של התלמידים ממפלס הכניסה לבית הספר למפלס חדרי הכיתות, ועל כן שומה היה לבנותם בהתאם לחוזר מנכ"ל ולעבדם באופן שימנע החלקה מהם."

[ההדגשה לא במקור]

האדריכל אינו יכול לכפות את הרעיון התכנוני על המשתמש - עליו להקפיד על יישום התקנות, התקנים, ובמקרה הנ"ל - גם חוזר מנכ"ל משרד החינוך, ולהבטיח כי המבנה יהיה ראוי לשימוש נוח ובטיחותי, בין אם הרעיון האדריכלי יבוא לביטוי בפועל, ובין אם לאו.