החייל אזריה ומפקדו נקיים מאשמה
הערות על עדויות במשפט החייל אזריה, לרבות התייחסות לחייל הנוסף שלגרסתו נפל פגם בעדות המ"פ.
בראשית הדברים נדרשת הבהרה: הנושא נמצא בעיצומו של דיון משפטי, ומן הראוי שלא היו מתפרסמים דעות על אירוע הטרור במהלך הדיון, אבל מי שהתחיל בכך הוא שר הביטחון בדימוס מר יעלון, כאשר הביע דעתו נגד התנהגותו של החייל אזריה בעת לחימה בזירת המאבק – וזאת עשה יעלון אפילו לפני מיצוי החקירה, מיד סמוך לאחר האירוע.
יש עוד פגם בהבעת דעה מוקדמת על ידי שר הביטחון, כפי שהובעה ולאור תוכנם של הדברים, והוא, כי דבריו יוצרים הרתעה של הלוחמים נגד המחבלים הבאים לרצוח יהודים באשר הם, וכבילת ידיהם, ואמירת הדברים טרם גזר דין אינה מתאימה מפי רמטכ"ל או שר ביטחון.
מוטב היה לשר הביטחון להמתין לגמר המשפט, מבלי לקבוע עמדה נגד פעילות צה"ל בכיוון צמצומה, הגבלתה, ביטול דה פאקטו של הכלל הבסיסי "הקם להרגך השכם להרגו", ומתן עידוד לטוענים מקרב אויבי ישראל נגד פעילויות צה"ל באשר הן. ידוע שיש לא מעטים הממתינים להתבטאויות שליליות למטרת תעמולה נגד מדינת ישראל ונגד צבאה.
יתכן כי עדותו של המ"פ נגד אזריה, ניזונה מרוח גבית שנתן לו שר הביטחון בדימוס, כך שמדובר על נזק צובר תאוצה.
עדותו של המ"פ בעייתית במיוחד לאור עדותו של חייל אחר מהצוות, אשר אמר כי המ"פ לא הוביל את החיילים בריצה אל זירת האירוע אלא הגיע לשם לאחר שהגיעו לפניו 10-15 חיילים, וזאת עשה באיחור של 10 עד 15 דקות. הדברים מתיישבים עם עדותו של המ"פ שאמר כי שאל מי ירה, ולא ידע זאת אל-נכון מידיעתו האישית. [החייל האחר שהעיד על כך, יכונה להלן "החייל הנוסף"].
הרי לו היה המ"פ סמוך לזירה ראשון, היה מבחין בפעולות המתבצעות לפני הירי והיה יכול להתערב בהן – לפני שיורים דורכים את הנשק, ומכוונים.
המ"פ שלף "ציטוט מפתח" שאמור להרשיע את החייל שלו, אזריה, כאילו אמר "הוא היה צריך למות". וכי מה, מה היה צריך להיות גורלו של מי שיצא מביתו במטרה לרצוח יהודים?!
ברור שהיה צריך למות, וצדק "החייל הנוסף" בהשגותיו נגד פעילותו של המ"פ בזירת הטרור ועדותו של המ"פ בבית המשפט.
נוסף לכך, מצופה כי מפקד יגן על חייליו ויגבה אותם. אם חייל ירה, והרג מחבל שבא להרגו, המ"פ יכול להתפאר, ואם החייל ירה שלא כדין לדעתו של המ"פ – המ"פ צריך לקחת אחריות, לא פחות מהחייל.
במקרה הנדון אין שום פגם בפועלו של המ"פ בזירת אירוע הטרור, שכן לא ברור כלל (עדיין) שבנסיבות האירוע – נפל פגם בפועלו של החייל אזריה.
בנושא המשפטי, צריך להבין כי אין דרך לקבוע הריגה בעניינו של אזריה.
הריגה מוגדרת בחוק הישראלי כגרימה למוות במעשה או במחדל אסורים, אך ללא כוונה תחילה.
זה ממש לא המקרה כאן.
החייל אזריה נשלח לזירת אירוע הטרור בתוקף תפקידו הצבאי, עם רובה וכדורים והוא היה שם ביחד עם מפקדו. ככל שהמפקד סבר כי אין להרוג את המחבל, מדוע לא הגיע ראשון ומנע זאת?! ככל שהפקודות לא ניתנו, או לא היו ברורות, מה זה עניינו של החייל?!
האומנם הירי היה אסור וללא כוונה תחילה?!...
נראה כי החייל ומפקדו, הנמצאים באותה סירה ובאותה זירה, נקיים כי מלאו חובתם וגברו על רוצח טרוריסט הבא להרוג יהודים באשר הם.