שתי מדינות, אחת מהן מדינת טרור
מייק האקבי, המועמד למשרת סגן נשיא ארה"ב מטעם המפלגה הליבראלית, אמר בריאיון שהעניק ביום 1.06.2016 לאתר החדשות הישראלי nrg כי רק נוכחות יהודים במזרח ירושלים תביא שלום באזור, וכי הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הוא "רעיון מסוכן, לא רק לישראל ולמזרח התיכון אלא לעולם כולו".
ראשית חשוב להבין, כי ככל שהקמת מדינה ל"פלשתינים" תיצור לגביהם מחויבות להתנהגות כמדינה, הווה אומר: בכלל זה גם נטישת הטרור, הרי הם נגד הקמתה של מדינה פלשתינית, וטרם הובהר האם הם מסוגלים לתחזק מדינה. הספק עולה לא רק בגלל דרך הטרור, אלא גם לאור תלותם המוחלטת בחסדי מדינת ישראל, בכל הקשור לחבל עזה שנמסר ל"פלשתינים" בהתנתקות, עד הסנטימטר המרובע האחרון.
[והיה אם מדינות אירופה במתכונת מדינית גלובאלית מתאימה בכל זאת יאלצו הקמת "שתי מדינות לשני עמים", תהיה המדינה הפלשתינית מדינת טרור; תסריט זה אינו ריאלי].
מדינת טרור, כפי שקבע האקבי בהערכתו – מסוכנת לא רק לישראל, אלא גם למדינות אחרות. הנכון הוא כי מדינת טרור, וטרור בכלל, לא מהווים סיכון לישראל, כי בדרך הטרור לא מכניעים מדינה חזקה כמדינת ישראל, גם אם דרך זו ננקטת על ידי מדינת טרור פלשתינית. אלא שהכוונה היא להטרדה, ומדיניות נכונה אמורה לעמוד על היעדים של מדינת ישראל ולמנוע הטרדת תושביה, גם כאשר הטרדה זה אינה מהווה סיכון קיומי.
מדיניות מוצהרת לעומת מדיניות ננקטת
הפוליטיקאים מהחלק השמאלני במדינה, כמו גם האגף הימני בקרב ההנהגה, מאשימים את נתניהו על כי הצהיר לא אחת שהוא תומך בשתי מדינות לשני עמים. תמיכה כזו ברעיון פסול "ומסוכן" – מרמזת לכאורה על נטישת ערכים ועל זיגזוג פוליטי, או כניעה ללחץ בינלאומי, מעין יישום האמרה הקלוקלת – "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" [המקור: השיר "לקחת את ידי בידך" מאת המשורר יעקב רוטבליט].
מדובר בטעות של אלה המטיפים, ובטעות של אלה המבקרים את מדיניותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אף שכוונתם של המטיפים חיובית וכוונתם של המבקרים שלילית.
כשם שיש הבדל [ולפעמים הבדל קריטי] בין האמת העובדתית לבין האמת המשפטית בתחום המשפט, כך גם יש הבדל רב בין המדיניות הננקטת לבין המדיניות המוצהרת.
פוליטיקאי חייב לנהוג בתבונה, ולפעמים צריך להעמיד דברים במבחן המציאות כדי להוכיח את האבסורד.
בעניין זה, בידיעה מניתוח המצב כי "הפלשתינאים" לא מעוניינים ולא מסוגלים לנהל מדינה, כי לא חסר להם מדינות, כי הם נבנים מהיעדר מדינה ואוחזים בטרור בכל תנאי ובכל מצב [והפרק על חבל עזה וגוש קטיף מוכיח זאת מול עינינו], כדי להוכיח כי כך הם פני הדברים, צריך לומר בפרהסיה קבל עולם:
"רוצים מדינה?
קחו!"
ורק אז ייצא המרצע מן השק, ויוכח לכל מי שרוצה לראות נכוחה מה שמתחולל, כי הם ["הפלשתינים"] - לא רוצים מדינה.
הם – כולם:
המתונים והשפויים, שמהווים רוב מכריע בקרב "הפלשתינאים" – מעדיפים חיי חופש ורווחה במדינת ישראל, על פני חיים אחרים תחת עריצות שלטונית כפי שקיים במדינות שכנות.
הקיצוניים תומכי הטרור, מעדיפים לחיות בתנאי-חממה לטרור [עיסוקם העיקרי והכי רווחי עד המוות], ותנאים אלו אינם בדיוק עולים בקנה אחד עם ממשל מדיני מכל סוג שהוא.
ההנהגה של כנופיות הטרור – מתפרנסת היטב מהטרור, מקבלת הון עתק מתומכי הטרור מקרב מדינות ערב עתירות הנפט כמו גם מקרב מדינות תומכות טרור באירופה, מטעמים אנטישמיים ואחרים.
כדי לצבור אהדה בקרב מדינות האו"ם, צריך להוכיח להן בדרך השלילה מהו המצב לאשורו, וזה מה שעושה בנימין נתניהו בהצלחה לא מבוטלת.
תחזית
התחזית שלי אופטימית. המדיניות של ממשלת ישראל נבונה. מדינה פלשתינית לא תתכונן לעולם, כי אין מי שמעוניין בה, מלבד כמה גורמים עוינים באירופה ובכמה מיקומים נוספים בתבל, שאינם יכולים להקימה אלא רק לתמוך בהקמתה על ידי אחרים, ואחרים כאלה – אינם בנמצא.
הטרור המקומי חלש ונחלש, מובס ונכנע, ומלחמה בו מוצדקת מאין כמוה, מבחינה מוסרית ומדינית, מבחינה משפטית וחברתית.