אביגדור ליברמן כשר ביטחון

לאחר שתנועת ישראל ביתנו הצטמצמה בבחירות האחרונות לכנסת, לסיעה בת 6 חברי כנסת בלבד, ראש הסיעה אביגדור ליברמן אמר כי ייכנס לממשלה רק כשר ביטחון.

אמר – ועשה.

אף על פי שחלפה מאז תקופה קצרה מדי מכדי להפיק לקחים ולקבוע מהי מידת השתלבותו והצלחתו של ליברמן בתפקיד, אפשר גם אפשר להתייחס לשינוי שחל במערכת הפוליטית בישראל בעקבות כניסתו של ליברמן לתפקיד שר הביטחון.

לגיטימציה ל"קיצוניות"

עינינו הרואות, כי למרות תכניות הסאטירה בהן הוצג אביגדור ליברמן כרודן ולמרות התדמית הכוחנית שלו, כהונתו כשר ביטחון אפשרית, אפילו במצב של לחימה וצורך בתגובות על ירי טילים לעבר מדינת ישראל. כל ההבדל בעניין זה, עד הנה, הוא בעוצמת התגובה לירי, כשעוצמת התגובה המוצהרת והמופעלת הרבה יותר כואבת לאויב כאשר ליברמן מושך בחוטים מאשר קודמו, וטוב שכך.

מהלך צירופו של ליברמן לממשלה כשר ביטחון הוא מהלך מבריק, הנותן לגיטימציה לתנועה שנחשבה לימין קיצוני, כישראל ביתנו, והתקדים הוא חשוב ורצוי במערכת המדינית, הן כלפי פנים והן כלפי חוץ.

המהלך מזכיר לי את היבחרותו של מנחם בגין למשרת ראש ממשלה לאחר שקיבל לגיטימציה "הדרגתית" והצטרף לממשלת לוי אשכול כשר בלי תיק, טרם מלחמת ששת הימים. בבחירות שנערכו בשנת 1977 עמד מנחם בגין בראש מפלגת הליכוד והרכיב ממשלה בראשותו. ההמשך [המרתק] ידוע. בחו"ל נחשב מנחם בגין לטרוריסט, והלגיטימציה הייתה חשובה וחיונית אז עבורו, כפי שהיא חיונית ואך הכרחית לליברמן כיום. הצטרפות ליברמן לממשלת נתניהו כשר ביטחון, מכשירה כל תפקיד לקצה הקשת הפוליטית מימין, ומרככת את ביקורת הנגד של השמאל הקיצוני.

הרתעה

אי אפשר לומר כי אין חשיבות לאישיותו של ליברמן בכהונתו כשר ביטחון. תוקפו של האיום על איסמאעיל הנייה מנהיג החמאס עדיין לא פג, ומימושו של האיום המפורסם תלוי במעשיו הנייה. הגמול לירי הרקטות עלה, וכבר אינו דומה למה שהיה בתקופת משה יעלון. ליברמן כשר ביטחון לא רק מרתיע, אלא גם מיישם את הדיבורים, עד כמה שהדבר אפשרי בנסיבות המורכבות סביבו. קשה לדעת כיצד ינהג במלחמה ממש, אך אפשר להעריך וככל שהזמן חולף ההערכה יכולה להיות יותר מדויקת. מכל מקום, אין כאן רק הרתעה, אלא הסבר שקול בשפה שקטה ובסגנון רגוע, כדרכו של שר הביטחון החדש – הסבר לגבי מה שיקרה, אם ייאלצו אותו להשתמש במקל ולאכול את הגזר לבדו.

מרחב התמרון הוא רב לגבי "מלחמה" עתידית, כי עידן המלחמות חלף זה מכבר – לא ראינו כאן ב"מלחמות" האחרונות [אחרי מלחמת ההתשה], מלחמה בה כל צד מפעיל את מלוא יכולותיו הצבאיות, אלא ראינו כאן "מלחמות חמש כוכבים" מצד ישראל, בהן האויב המורכב מצבאות ערב ו/או כנופיות הטרור מפעיל בהחלט את מלוא יכולתו, ואילו מנגד, צהל מפעיל אחוז קטן מיכולותיו ומשתמש בחלק מזערי מאמצעי הלחימה שבידו. כך נוהג צהל, באיפוק ובחלקיות, ובקביעה חד צדדית של "רמת הלהבות", בגלל שהפער בין עוצמת צהל לאויב הולך וגדל וכבר אין צורך לגייס את מלוא המשאבים. במצב זה, המדיניות האישית של שר הביטחון מאיימת במידה התלויה לא מעט באישיותו, בתכניותיו, ותלויה פחות בכוחו ובעוצמתו של הצבא. יש להניח כי האויב מבין זאת, [הרי לא קשה להבין], ואם אינו מבין, הוא יבין בתנאים של לחימה.

יעלון

אי אפשר לשכוח את הנסיבות בהן יעלון נאלץ להתפטר ולפנות מקומו לליברמן. ההתפטרות ארעה לאחר גילוי דעת על ידי שר הביטחון לשעבר משה יעלון, בדברי ביקורת נגד הלוחם אזריה, בטרם גמר החקירה בעניינו, וניסיון לקביעת נורמות חדשות בצהל – ביטול ווידוא הריגה של האויב, הפיכת גיבורי ישראל מהעבר הרחוק והקרוב לעבריינים באמות מידה חדשות עדכניות, והתייחסות אל האויב לפי הדין הפלילי כאילו אין כלל מצב של לחימה. להזכיר, הכללים במלחמה ובלחימה שונים מהכללים במסחר ובסכסוכים אזרחיים.

יעלון הביע עמדה נגד אזריה. שר הביטחון בהווה, אביגדור ליברמן, הביע דעה הפוכה, ודומה שלו היה ליברמן שר ביטחון בזמן הנכון, משפט אזריה לא היה כלל מתקיים והנושא היה נפתר בתוך הצבא, עם או בלי הערה לאזריה - ותוך ימים ספורים. משהמשפט התחיל, אין דרך נסיגה וצריך להמשיך, אך ליברמן עדיין כאן ודעתו ברורה. האם הוא לא אמור להשפיע על המשפט? יש לזכור כי מי שהתחיל בניסיון להשפיע על קיומו של המשפט ועל התנהלותו בהמשך, הם הרמטכ"ל איזנקוט ושר הביטחון הקודם יעלון, ובהתערבותם הם פתחו את הפתח לאיזון שיבוא מבית מדרשו של שר הביטחון החדש.

סוף דבר

יש לזכור שאביגדור ליברמן הצליח מעל המשוער ומעל הצפוי בתפקיד של שר החוץ, ולאחל לו הצלחה כשר ביטחון. במיוחד נוכח הסיכוי הגבוה שביוזמת מדינת ישראל [עדיף] או בעיתוי שייבחר על ידי החמאס – יתקיים עימות צבאי, שבו תעמוד על הפרק השאלה של גוש קטיף במלוא עוצמתה מחדש; לכבוש, ליישב, לשלוט או לספוג. במצב של סכנה בהיקף כזה, ליברמן ראוי לשמש כשר ביטחון יותר מכמה גנרלים, ובוודאי יותר ממשה יעלון.