קריטריונים לשינוי עמדתה של וועדה לתכנון ולבניה

ידוע כי הליכי התכנון, במיוחד תכנון עיר ואזור, אינם קשיחים, וכי תכנון טוב לא יוצר קיבעון תכנוני, אלא מתפתח ומשתנה כל הזמן על פי הנסיבות. בכלל הנסיבות – גם שיקול דעת מחדש של וועדה לתכנון ולבניה, בין וועדה מקומית ובין וועדת ערר מחוזית [שתיהן מחליטות את החלטותיהן על פי שיקולי תכנון].

אלא שהשינויים בהחלטות אינם שינויים הננקטים בשרירות לב ואינם שינויים הננקטים מתוך שיקולים זרים שלא מתחום התכנון.

כאשר וועדה משנה עמדתה בהחלטותיה, יש לבחון מדוע נהגה כך; מהם מניעיה לשנות את עמדתה התכנונית, האם אירעו שינויים בתוכנית המתאר, האם שונתה המדיניות התכנונית, האם נתגלה נתון חדש שלא היה ידוע במועד הראשון, כאשר הוועדה סברה אחרת?

אם לא חלו שינויים המצדיקים שינוי עמדה ושינוי החלטה, רק שיקול דעת מלומד ומנומק יהווה הצדקה לשינוי בהחלטה, והנימוק לכך צריך להיות רשום וגלוי, על מנת שיהיה אפשר לבחון אותו בהירארכיה יותר גבוהה.

דוגמא מהשטח

כהן ולוי שכנים בבית דו משפחתי. על פי תקנון תכנית המתאר החלה על החלקה בה בנוי ביתם, נקבע כי גובה הגדר שבין הבתים לא יעלה על 1.5 מ', וכל זאת כדי ליצור איזון תכנוני בין הפרטיות הנדרשת לבין הסתרת אור, אוויר ונוף.

והנה, יום בהיר כהן רצה לסגור את חלל מגרשו בחלק מסוים, בגובה כפול מהמותר [3 מ'], ואף הגיש בקשה מתאימה לוועדה המקומית לתכנון ולבניה. הוועדה המקומית שישבה על המדוכה - דנה בבקשה, ודחתה אותה מטעמי תכנון ולאור תקנון תכנית המתאר, שלא עברה שום שינוי.

כעבור שנה, בראותו כי לא מסתייע בידו לשכנע את הוועדה, החליט כהן לעשות מעשה, ליטול את החוק לידיו, ובנה ללא היתר את קיר הגדר בגובה 3 מ'.

לוי פנה אל הוועדה בדרישה כי תיישם את החלטתה בעניין זה ותחייב את כהן להרוס את הגדר, אולם הוועדה שקלה מחדש את עמדתה, וקבעה כי הגדר, משנבנתה, לא תיהרס.

עד כאן הדוגמא.

ונשאלת השאלה: האומנם מעוולה תצמח עילה?!

אם בחלוף השנים, הוועדה המקומית לתכנון ולבניה החליטה לתמוך [באופן עקרוני, משיקולי תכנון נכון] בגדר גבוהה, דבר שהיה מן הסתם בא לידי ביטוי גם באישור תכניות מתאר מקומיות ואולי גם בייזום תכניות כוללניות לשינוי התקנון, אזי לוי אכן אמור לקבל את הדין ולהסכים לבניה של שכנו, ובלבד שהנימוקים הם שינוי מדיניות תכנונית משיקולי תכנון – נימוקים שבמבחן משפטי [או מעין שיפוטי] יימצאו צודקים.

אם לא כך הדבר, ההתחשבות של הוועדה בעובדה כי כהן כבר בנה את הגדר, היא התחשבות בלתי ראויה, המונעת משיקולים זרים, בגלל שכהן כאמור יצר את הגדר ללא היתר, בגלל שגם במצב החדש הוועדה אינה סבורה כי גדר בגובה 3 מ' הוא הפתרון הראוי והנכון לגדר בגבול המשותף, בגלל ששום נתון האמור להשפיע על התכנון - לא אירע ולכן ההחלטה לשנות את מה שרשום בתוכנית המתאר היא החלטה ללא בסיס.

התנהלות כזו של הוועדה, מעודדת עבריינות בניה ורומזת בקריצה לעבריינים כיצד לנהוג. התנהגות כזו של הוועדה מהווה פגיעה בנכסים, וסופה לפגוע גם בוועדה, שכן ככל שלוי יגיש תביעה נגד שכנו ונגד הוועדה, ויזכה בתביעה, הוועדה תשלם פיצויים על הנזק הנגרם.