מעמדם של מומחים בעיני בית המשפט - סתירה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה
דיון בפסק דין מרכזי בתחום ליקויי הבניה והתנהלות מומחים, אשר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה.
לפעמים נקרה בדרכך פסק דין, שאף שאינו תכלית השלמות, פסק דין זה נוגע לבעיות בנות חשיבות רבה וראוי להתייחסות ולביקורת. פסק דין מסוג זה ניתן ע"י בית המשפט המחוזי בחיפה; מדובר ע"א 1351-05-16 נחום יצחק ואח' נ' ברכאת ווהב ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: יגאל גריל, בטינה טאובר וסארי ג'יוסי. עניינו העיקרי של פסק דין זה הוא ערעור על פסק דינו של השופט רמזי חדיד ( ת"א 49680-03-12), לפיו נדחו תביעות המערערים והמערערים שכנגד, בנושא ליקויי תכנון ובניה.
פרשת הדברים ב"קצירת האומר"
המערערים רכשו מגרש, והמשיב שהוא קבלן בניין בנה בו בית עבורם. המערערים הגישו נגד המשיב ואח' תביעה בגין ליקויי בניה על סמך חוות דעתו המקצועית של מהנדס מבנים יואל בן עזרא. המהנדס יואל בן עזרא נמנע בחוות דעתו מלהביע עמדה בנושאים משפטיים, ואמד את עלות ביטול כל הליקויים ואי ההתאמות בבית המערערים אותם בדק, בסך 277,977 ש"ח כולל מע"מ. במסגרת סכום זה נכללו גם תיקוני פריטים שבמחלוקת בין הצדדים מבחינת האחריות לליקויים, מחלוקת שבה המהנדס בן עזרא לא דן.
בית משפט השלום בחיפה, מינה כמומחה מטעמו את המהנדס יוסף שולץ. המהנדס שולץ, שלא כקודמו (המהנדס מטעם התובעים) כלל בחוות דעתו גם נושאים שבהם הוא אינו מומחה- ואלה נושאים משפטיים בעיקר בתחום האחריות, ועקב זאת הוא צמצם את עלויות התיקונים הדרושים לכדי 143,800 ש"ח בלבד. ובלשון בית המשפט שבערעור- לשון מדוייקת וזהירה-
בית משפט קמא מינה את המהנדס מר יוסף שולץ כמומחה מטעמו שהגיש את חוות דעתו מיום 10.2.13 ובה העריך את שווי החיובים שעל המשיב לשאת בהם בסך 143,800 ש"ח.
(ההדגשה אינה במקור; מתוך סעיף ו' לפסק הדין).
בית משפט קמא דחה את התביעה של המערערים, כמו גם את תביעה שכנגד שנסבה על חוב נטען אשר המערערים חבים למשיב, וזאת לאחר שהמומחים העידו ונחקרו בפניו, מהטעם שהמומחים לא נעזרו בתוכניות מספיקות כדי להכין את חוות הדעת, ועל כך עיקר הערעור.
סוף דבר- ראה סעיף נ"ו:
התוצאה מעל האמור לעיל היא, שאנו מקבלים את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט קמא ומחייבים את המשיב לשלם למערערים את הסכום של 14,659 ש"ח בהתאם לחוות דעתו של המומחה מר שולץ.
הסכום הנ"ל משקף את עלות תיקוני הליקויים פחות החוב הכספי, ולסכום זה הוספו מרכיבים נוספים כמפורט בפסק הדין.
להבהיר, גם מטעם הנתבע (המשיב) מונה מומחה- המהנדס מר כרמי חלבי, שהכין חוות דעת והעיד בבית המשפט.
האם ללא תכניות עבודה - אפשר לאתר ליקויי בניה?!
מוטיב עיקרי בפסק דינו של בית משפט קמא היה, כי בהיעדר תכניות עבודה וכתבי כמויות, לא יכלו המומחים – לא בן עזרא ולא שולץ – לקבוע קיומם של ליקויי בניה. בית המשפט המחוזי שבערעור זה, לא קיבל טענה זו, ונהג כך בדין.
להלן הסבר- שאינו מנותק מתיק זה:
- על פי הל"ת – הוראות למתקני תברואה תש"ל – 1970, יש תנאי לפיו קווי הביוב המקבילים לקירות הבית יורחקו מהקירות החיצוניים בשיעור שאינו קטן מ-1.5 מ'. הוראה זו באה על מנת שמי ביוב לא יזרמו בקרבת היסודות, בעת תקלה במערכת הביוב. הוראה זו מחייבת את המתכנן ואת הבונה כאחד, ועליהם להקפיד על קיומה. ליקוי שעיקרו קרבת קו הביוב אל קירות חוץ של הבניין במרחק קטן מ-1.5 מ', ניתן לגילוי ע"י מומחה גם מבלי שיסתייע לשם כך ביומן עבודה או בתוכנית, כי כל מה שדרוש לבצע כשעולה החשד לאי התאמה - הוא לבדוק את שוחות הביוב ואת כיווני זרימת הביוב, ולמדוד את המרחקים בין קווי הביוב לבין קירות החוץ של הבניין.
- ציפויי חוץ מאבן המותקנים בניגוד לתקנים 2378.2 או 2378.4 (התקן הראשון חל על שיטת הקיבוע ברטוב והתקן השני חל על שיטת הקיבוע בהדבקה ובברגים), ניתנים לגילוי ע"י בדיקה של מעבדה מאושרת המוסמכת לבצע בדיקת התאמה לתקן. מומחה יכול לכלול בחוות דעתו המקצועית התייחסות לתוצאות הבדיקות, תוך ציון פרטי הפגמים ואי ההתאמות, וקביעת דרכי התיקון ועלויותיהן. לשם כך המומחה אינו זקוק לא לתוכניות ולא ליומני עבודה.
שתי הדוגמאות הנ"ל הן מתוך התיק בו מדובר.
בית המשפט שבערעור דחה את קביעת בית משפט קמא, לפיה בהיעדרן של תכניות עבודה ויומני עבודה אי אפשר לקבוע קיומו של ליקוי, קיומה של אי התאמה, ולהלן ציטוטים מפסק דין נחום יצחק נ' ברכאת וואהב הנ"ל:
בסעיף ל"ז מפסק הדין:
נכון הוא גם שכאשר מוגשת חוות דעתו של מומחה, קיימת חשיבות לכך שתהא התייחסות לסוגיה האם מדובר בליקוי בביצוע העבודה, או בליקוי תכנוני, אך אל לנו לשכוח שבכל מקרה ההכרעה הסופית בסוגיות אלה נתונה להכרעתו של בית המשפט.
לאמור, יש חשיבות להחלטה האם הליקוי בו מדובר הוא ליקוי תכנון (מן הסתם באחריות המתכנן) או ליקוי ביצוע (מן הסתם באחריות הקבלן), אולם מי שמחליט על כך אינו המומחה מטעם בית המשפט, אלא בית המשפט עצמו.
חבל שביהמ"ש המחוזי לא אימץ ולא יישם בפועל את ההלכה הנ"ל, ובסופו של יום קיבל "כזה ראה וקדש" את החלטותיו של מומחה בית המשפט, על קרבן ועל כרעיהן, מבלי לדון בהן אל מול טענות התביעה וממצאי חוות הדעת של התובעים. היה בית המשפט שבערעור יכול להחזיר את התיק לדיון בערכאת בית משפט השלום, כדי שיחליט בכל סוגיה וסוגיה, לגבי כל ליקוי וליקוי, האם הדין הוא עם צד לדיון ככל שטען נגד קביעותיו של מומחה בית מהשפט, שגלש בחוות דעתו לנושאים משפטיים מובהקים. בית המשפט שבערעור זנח הלכה זו, אף שהיא עולה במפורש מפסק דינו.
בעניין זה שתי הפניות:
(1) ע"א 25/90 אברהם אלברט ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ ואח', בית המשפט המחוזי בחיפה, שופטים: חנוך אריאל, מלכיאל סלוצקי, יוסף מרגלית, פורסם ב"פדאור";
בכל אחד מהתיקים הוגשה מטעם התובעים חוות –דעת של המהנדס בן-עזרא. המתארת את הפגמים שנתגלו בכל דירה וקובעת את מחיר התיקון. שופט השלום הנכבד החליט למנות מומחה מטעם בית -המשפט ומינה את המהנדס י. דימנט, שבדק את הדירות נשוא התביעות והגיש חוות-דעת על ממצאיו. המומחה ה' דימנט לא הסתפק בתיאור הפגמים ועלות תיקונם אלא אף התערב בצד המשפטי. שקל את טענות התובעים אף בנושאים משפטיים והציע פתרונות לכל אלה. למרבה לא בדק שופט השלום את חוות הדעת האלה בדיקה ביקורתית וקבלן על קרבן וכרעיהן ללא דיון כלשהו בפסקי דינו ואימצן למעשה כבסיס לפסקי- הדין.
(2) ע"א 86/86 אחד העם שפירא בע"מ נ' לשם, שופטים: חנוך אריאל, מלכיאל סלוצקי, יוסף מרגלית, פס"מ תשמ"ח כרך 1 מעמ' 3;
ה. ב"כ המוכרת בא בטענה כוללת על כך שהמהנדס בן עזרא לא "טרח להביט במפרט הטכני או בתוכניות הבניה והנגרות" (ע' 3 לסכומי פסקה 2). אעיד מיד כי המהנדס בן-עזרא פרש בעדותו – ע' 6 המודפס, ע' 5 הכתוב – כי בדק את המפרט הטכני ולא בדק את תוכניות הבניה והנגרות של הבנין. ממצאיו של מהנדס זה התבססו, איפוא על תקנות הבניה והמפרט הטכני של הדירה. יצוין כי סעיף 4 לחוק המכר (דירות) הנ"ל [14] רואה כאי התאמה בניה השוה מן האמור "במפרט או בתקנות הבניה או בתקן רשמי" ואכן התבסס המהנדס בן-עזרא על ההוראות האלה, ואין לבוא כלפיו בטרוניה על שלא טרח לעיין במסמכים או בתוכניות שלא ראה אותם כרלוונטיים לענינו, מה גם שמהנדס טיגרמן לא חלק על חלק מאי ההתאמות אלא שהצעות הפתרון שלו ושומתו את עלותן לא נתקבלו על דעתו של בית משפט קמא שהעדיף עליהם את עמדתו של המהנדס בן עזרא.
המשתמע מפסקי דין המצוטטים לעיל הוא, כי בית המשפט לא אמור לקבל "כזה ראה וקדש" ללא סייג וללא דיון, את "הכרעותיו" של המומחה שמינה וגישה זו עולה בקנה אחד עם סעיף ל"ז בפסק דין שבערעור נחום יצחק, לפיו "...בכל מקרה ההכרעה בסוגיות אלה נתונה להכרעתו של בית המשפט".
כמו כן, מסתבר כי ניתן לקבוע קיומו של ליקוי גם כאשר תכניות הבניה (תכניות העבודה) אינן ברשותו של המומחה. בית המשפט שבערעור מחזק גישה זו בסעיף ל"ח לפסק דינו ומבהיר את האפשרות של מומחה מיומן לקבוע קיומו של ליקוי, גם ללא תכניות עבודה- להלן ציטוט-
יחד עם זאת, חוסר בתוכניות עבודה ובמפרטים, או היעדר התייחסות בחוות הדעת שמטעם התובעים באשר לשאלה האם הליקוי הוא ליקוי בביצוע או ליקוי תכנוני, אין בהם כשלעצמם כדי להביא בכל מקרה לדחיית התביעה, וזאת מקום בו קיימת אפשרות למומחה מקצועי ומיומן לוודא למשל על ידי עריכת ביקור במקום, ושימוש במומחיות ובמיומנות המקצועית שלו, תוך הסתמכות על תקנים ועל המקובל בענף המקצועי, להגיע למסקנה האם היה ליקוי בבנייה, מה שיעורו של הליקוי והאם האחריות לכך מוטלת על קבלן הביצוע, או שמדובר בכשל תכנוני. הדבר תלוי בנסיבותיו של כל מקרה בפני עצמו, ובמהות הליקוי הנטען.
יובהר כי מומחה התובעים, המהנדס יואל בן עזרא, לא היה יכול לקבוע ליקוי או אי התאמה, ככל שלא איתר ליקוי ע"פ ידיעותיו המקצועיות וככל שלא הבחין באי התאמה, כך שהיעדר תכניות מסוימות אינו גורע מחוות הדעת, אף שבמצב בו כל התוכניות פרושות בפני המומחה- ייתכן כי חוות דעתו תכלול ליקויים נוספים של אי התאמות לאותן תכניות, שהן היו חסרות בעת בדיקתו...
ממילא מהנדס בית המשפט יוסף שולץ הצטמצם בחוות דעתו רק למה שנקבע בחוו"ד בן עזרא- וצמצום זה, כאמור, נערך משיקולים משפטיים, שהם שיקולים זרים מבחינתו של מומחה.
הדיון הלכאורי של בית המשפט שבערעור בחוות הדעת מומחה בית המשפט
סעיף מ"ב בנושא האיטום:
כך, למשל: בהתייחס לעבודות איטום על המסדים קבע המהנדס שולץ שלא ניתן לבחון כיום האם עבודות האיטום בוצעו כהלכה אם לאו.
...ומה קבע בעניין זה המהנדס יואל בן-עזרא, אשר בדק איטום זה?! מן הסתם, הוא קבע כי אין איטום ויש ליקוי, ובית המשפט היה אמור לבחון קביעה זו ולהתייחס אל חוות דעתו ועדותו של בן-עזרא בנדון.
סעיף מ"ב בנושא הניקוז:
"בהתייחס לצינור הניקוז בגגון הכניסה, ציין מר שולץ, כי לא הומצאה תוכנית המוכיחה שהביצוע אינו תואם את התכנון ולכן המליץ לחלק את העלות בין הצדדים, וכך גם באשר למוצא הניקוזים."
הליקוי אינו קשור לתוכניות- כי מדובר באי התאמה להל"ת. גם כאן, בית המשפט שבערעור נמנע מלהתייחס לעמדה אחרת- כלשהי- זולת עמדתו המשפטית של מומחה בית המשפט, למשל, לעמדת התובעים והמומחה מטעמם.
סעיף מ"ג בעניין חיפוי מרכזיית צנרת מים:
טענה נוספת שהועלתה מטעם המערערים היא לגבי חיפוי למרכזיית צנרת המים ומר שולץ ציין כי לא סופקו תכניות או מפרטים המוכיחים שעל הקבלן לבצע את החיפוי הנ"ל. כאן השתמש המומחה במיומנות המקצועית שלו, ציין שבדרך כלל החיפוי מבוצע על ידי נגר ולא על ידי הקבלן ולכן המליץ שלא לחייב את הקבלן בגין ביצוע עבודה זו.
בית משפט שבערעור הסתפק בהערכתו השיפוטית, והלא מקצועית, של המומחה , שלא לחייב את הקבלן – במקום להישען על ראיות שהובאו, או לא הובאו, אל פתחו של בימ"ש קמא ולהכריע על פיהם.
סעיף מ"ד, מדרגות פנימיות:
בנושא של המדרגות לקומה א' ציין המומחה, שהמערערים לא סיפקו תוכניות ומפרטים להקמת המדרגות. אף כאן השתמש המומחה בידע ובניסיון המקצועי שלו וציין שאין הגיון להטיל על הקבלן את עלויות ה"רה תכנון" של המדרגות בהעירו שאם התכנון קיים – יש להיצמד אליו, ואילו אם התכנון אינו קיים הרי הוא באחריות המערערים. לכן, קבע המומחה מר שולץ, שאת עלות התיקונים במדרגות יש לחלק בין הצדדים.
בנושא זה - הטענה היא אי התאמה לתקנות, בנושא בטיחותי מובהק, ובאחריות - בחפיפה - של הקבלן ושל המתכנן. לו היה בית המשפט שבערעור מתייחס בפסק דינו ומתמודד עם מה שנטען על ידי התביעה והמומחה מטעמה – היה מגיע למסקנה אחרת.
סעיף מ"ד, גג רעפים:
לגבי גג הרעפים ציין המומחה כי אובחנו הליקויים המפורטים בחוות דעתו של מר בן עזרא מטעם המערערים והוסיף שלא סופקו תכניות ומפרטים לגגות הרעפים והמליץ לחלק את העלות בין הצדדים.
ההמלצה לחלוקת העלות של התיקון בין הצדדים- להזכיר היא המלצתו של המומחה, על פי "ידיעותיו" השיפוטיות; אין להמלצה מסוג זה שום קשר עם מיומנותו המקצועית ועם השכלתו של מומחה בית המשפט.
אובייקטיביות במומחיות
להלן דברי בית המשפט בסעיף נ"ד לפסק הדין;
בד בבד, איננו רואים הצדקה לקבל את טענותיהם של המערערים ככל שאלה מבקשים להתבסס על חוות דעת המומחה מטעמם שהרי חוות הדעת שמטעם המערערים עמדה לנגד עיניו של מומחה בית המשפט שחוות דעתו היא חוות דעת אובייקטיבית שעמדה אף במבחן החקירה הנגדית ולכן יש ליתן את המשקל הראוי לחוות הדעת ולמסקנות של מומחה בית המשפט, על פני חוות הדעת שמטעם הצדדים.
במקום שבית המשפט עצמו, שחזקה עליו כי הוא אובייקטיבי, יבחן את חוות הדעת שלפניו זו מול זו, כמו גם את עדויותיהם של המומחים זו לעומת זו, הוא יוצא מתוך הנחה ש"הרי חוות הדעת מטעם המערערים עמדה לנגד עיניו של מומחה בית המשפט שחוות דעתו היא חוות דעת אובייקטיבית שעמדה אף במבחן החקירה הנגדית...".
מדובר בהחלטה מרחיקת לכת ולא ראויה מבחינה עקרונית. חוות דעת מומחה המערערים (התובעים) הייתה ראיה בתיק, והמומחה מטעם התובעים אובייקטיבי. לא נטען דבר כנגד מהימנותו של מומחה התובעים בפסק הדין קמא, וחזקה כי מומחה המגיע אל מבנה כדי לבודקו - ירשום במחברתו רק מה שרואות עיניו על פי הידע המקצועי שלו, ולכן חזקה עליו כי הוא אובייקטיבי. הדעת לא סובלת הנחה אחרת.
בעניין זה, ראה פסק דינו של נשיא בית המשפט העליון כתוארו אז, מאיר שמגר, בע"א 4218/90 חפציבה בע"מ נ' לחנר, פורסם ב"פדאור":
בטרם אדון בעניין החניה, אבקש להתייחס לשני נושאים העוברים כחוט השני בטענותיה של המערערת בנוגע לכל ראשי הנזק בהם חויבה: ראשית, המערערת מלינה על כך שבית משפט קמא העדיף בדרך כלל את חוות הדעת של המומחה מטעם המשיבים, ופסק למשיבים בכל הזדמנות את הסכום הגבוה ביותר האפשרי.
אין בטענה זו ממש. הערכאה הראשונה חזרה וציינה, כי במרבית העניינים היו המומחים תמימי דעים למהות הנזקים וטיבם, והמחלוקות ביניהם התייחסו בעיקרן לשאלת כימותם של הנזקים לערכים כספיים. אשר לכך, קיבלה הערכאה הראשונה, לפי הענין, את האומדן אשר נראה לה מתאים וראוי בנסיבות הענין.
המומחה אשר מונה על ידי בית המשפט לא היה מומחה שמונה בהסכמה, ומשקלה של חוות הדעת היה כמשקל חוות הדעת של הצדדים. אינני סבור כי נעשתה העדפה גורפת ובלתי עניינית של עמדת המשיבים, כי אם שקילה רצינית של עמדות המומחים בכל נושא שעמד לדין.
עינינו הרואות, כי לא הייתה שום הצדקה ללכת שבי אחרי מומחה בית המשפט ולהתעלם מחוות דעתו של מומחה התובעים.
בית המשפט העליון לא נהג כך בתיק חפציבה נ' לחנר, בית המשפט המחוזי בחיפה לא נהג כך בתיק אברהם אלברט נ' שו"פ, וקל וחומר בעניין הנדון כאן, מצב בו מומחה ביהמ"ש גלש בחוות דעתו במוצהר ובאישור שתי הערכאות - אל התחום המשפטי, ואילו מומחה התובעים - התמקד בחוות דעתו במומחיותו, ודי לו בזה.
