התאמה להוראות למתקני תברואה בעניין שטחי גישה
בית המשפט שבערעור התערב בפסק דין קמא ופסק פיצויים בגין תכנון וביצוע של חדר שירותים בדירה בצפיפות יתירה אף שלא סבר כי סביר להרסו ולבנותו כראוי בנסיבות שהיו לפניו.
הוראות למתקני תברואה תש"ל – 1970, או בקיצור: "הל"ת", קובעות כיצד לתכנן חדרי שירותים בדירות מגורים ולא רק בדירות, ומהו השטח שצריך להקדיש למעברים בחדרי רחצה, כדי שיהיו בתוכם מעברים נוחים וסבירים. אין לזלזל בהוראות אלו ויש לקיימן, אך בפועל, לפעמים נוח לקבלן להקל בהן ראש, כדי לדחוס עוד ועוד כלים סניטריים בתוך חדרי הרחצה, או כדי לחסוך חלל גדול יותר בחדר או בפרוזדור הצמוד, וכאשר מומחה בודק ומאתר אי התאמה, בא הקבלן וטוען כי "לא סביר להרוס כדי ליצור התאמה".... עוד טוען הקבלן כלפי מומחה המציע כיצד לבטל ליקויים מסוג זה, כי "המומחה נוקט בגישה קיצונית של הריסה כוללת שאינה כדאית או אינה רצויה". לפעמים [אולי לרוב] מתקבלת גישה כזו, שמשמעותה - זילות התקנות ועידוד בניה ללא התחשבות בהוראות חוק מחייבות, על חשבון רווחתו של הדייר ותוך פגיעה ברמת הבניה בארץ ובאיכות המגורים.
מעניין כיצד התמודד בית משפט בערכאת ערעור עם סוגיה כזו, כאשר ידע כי כדי ליישם את התקנות כלשונן ולהביא לידי התאמה להל"ת - יהא דרוש ממש להרוס ולבנות, אך מנגד - טען מומחה בית המשפט כי לא סביר לעשות כן.
האם במקרה זה יצא הקבלן נשכר?
להלן ציטוט מע"א 43959-06-15 עדן לבונה – בנין השקעות וייזום (2000) בע"מ נ' בגליקוב, בית המשפט המחוזי בחיפה, שופט: אמיר טובי, פורסם ב"פדאור":
בחוות דעתו של ד"ר א. בן עזרא, המומחה מטעם המשיבים, צוין (סעיף 17 לחוות הדעת) כי שטחי הגישה בחדר שירותי האורחים אינם עולים בקנה אחד עם המידות שנקבעו בהוראות מתקני תברואה, התש"ל-1970, שכן שטח הגישה מול האסלה ואורך שטח הגישה מול הכיור קטנים מן הנדרש באופן משמעותי. נאמר כי חדר השירותים צפוף, אינו נוח לשימוש וכי על מנת לבטל את הליקוי יש להתקין את הכיור מחוץ לחדר השירותים בעלות של 4,000 ₪. לגבי חדר רחצה הורים נאמר (בסעיף 61 לחוות דעתו של בן עזרא) כי אף שם לא מתקיימים שטחי הגישה הנדרשים מול הכיור והאסלה וכי המרחק ביניהם אינו עומד בדרישות התקן. נאמר כי דרוש לבצע מחדש את תכנון חדר הרחצה, כך שיתקיימו כל שטחי הגישה וזאת בעלות של 12,000 ₪.
המומחה מטעם בית המשפט קבע לגבי שטחי הגישה בשני החדרים הנ"ל כי המצב הקיים תואם את תכנית המכר וכי המידות המצומצמות של המרווחים הן תוצאה של האדריכלות הכללית של הבניין ועל כן יש להותיר את המצב הקיים על כנו. בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את עמדתו של המומחה מטעמו, לפיה התיקון המוצע אינו סביר והגיוני.
אין בידי לקבל עמדה זו. המערערת אשר היתה היזמית שהקימה את הבניין ובו הדירה נשוא הדיון, התחייבה להקים את הדירה בהתאם ובכפוף להוראות כל דין ו/או תקן (סעיף 8.8 להסכם הקומבינציה ת/3). משכך, אין היא יכולה להסתתר מאחורי הטענה כי מדובר בכשל תכנוני או אדריכלי. שומה היה עליה לדאוג לכך שהמרווחים בחדרי השירותים והרחצה יהיו על פי הוראות הדין והתקן. אני נכון לקבל את עמדת המומחה מטעם בית המשפט לפיה אין היגיון בביצוע העבודות המפורטות בחוות דעתו של המומחה מטעם המשיבים, שכן מדובר בשינויים משמעותיים שאפשר ואינם מוצדקים בנסיבות העניין. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את המערערת מחבותה ומחובתה לפצות את המשיבים בגין ליקוי זה. בנסיבות, אני קובע, על דרך האומדנה, כי הפיצוי בגין הפגם במרווחים בחדר השירותים ובחדר רחצה הורים יעמוד על סך גלובלי של 8,000 ₪.
עינינו הרואות כי בית המשפט הקל במידת-מה על הקבלן, בכך שלא פסק פיצוי לפי עלות התיקון, אך גם לא קיבל את העמדה הנגדית, והיא, שחרור הקבלן מפיצוי – ופסק תשלום 8000 ₪ עבור אי התאמה זו.
מצד שני, בית המשפט ביטל את הגישה הוותרנית לגבי אי התאמה להל"ת, בה נקט בית משפט קמא.
יש להבין כי בית המשפט מהווה שחקן חשוב בכל המערכת המורכבת, החל משלב של התגבשות התביעה והגשתה ועד לשלב הסופי של פסק דין חלוט. שחקנים נוספים הם – הצדדים לדיון, עורכי הדין והמומחים, כמו גם עדים נוספים. כולם כפופים להוראות החוק והתקנות, עד כדי כך שאין עליהם להפעיל שיקול דעת במקרה של אכיפת החוק והתקנות, אלא לציית לחוק.
במקרים רבים שופטים לא סבורים כך וצד לדיון עלול להיפגע. התובע עלול להיפגע אם המומחה מטעמו או בא כוחו טועים, אך הוא אמור להיפגע גם אם הם אינם טועים, ובית המשפט הוא אשר טועה. התובע שילם לבית המשפט אגרה כדי שיתקיים משפט, ואם אפשר, משפט צדק.
