הסתה והצתה

הדברים נכתבים על רקע גל ההצתות הפוקד את מדינת ישראל בשבוע האחרון, עם מבט לאחור - לדברי נשיאה הראשון של מדינת ישראל חיים ויצמן, וכתבתו של הסופר והעיתונאי מנחם תלמי ב"מעריב" מלפני 55 שנים.

הגל הנ"ל, למרבה הצער, לא פסח על המושבה זיכרון יעקב, על אף יחסי השכנות הטובים, השוררים בינה לבין כל היישובים סביבה, מכל עבריה.

הסתה הגורמת להצתה

ידוע שההסתה מלבה שנאה ומלבה אש. ההסתה יכולה להיות באמצעות פעילות חד פעמית, [קריאה ישירה - לשרוף כל מה שדליק ומבעיר], אך גרועה ממנה ומסוכנת הרבה יותר, היא ההסתה המתמשכת יום יום ושעה שעה, זו המוצאת מקום כבוד בכל נאום מדיני, בכל ריאיון ובכל מאמר, וגרועה עוד יותר - זו המתנחלת בלבבות פעוטות ומתגברת ומתבגרת ביחד איתם, עד לשלב בו הפעוטות כבר "כשירים" לשאת על גופם המאומן לכך מינקות - חגורות נפץ, כדי להתפוצץ איתן, או, לאחר התבגרות מסוימת, לשאת לפיד ולשרוף יער.
לפעמים ההסתה אינה מונעת מאיבה, והמסיתים להצתה הם למעשה מעין "אידיאולוגים", התועים בדרכם אל "ערכים" הזויים, "אידיאולוגים" שכל עולמם המדיני מושתת על מציאות דמיונית. גם פעילותם של אלה היא הרת אסון, ויכולה להיות הסתה ברורה להצתה ולמפגעי טרור אחרים. לא מכבר נוכחנו כי נציג בכיר של ארגון שמאל קיצוני בישראל, נאם באו"ם קבל עולם נגד מדיניותה של מדינתו, ולא היסס לחזור למדינתו ולהצהיר מתוכה כי הוא אידיאולוג, הדואג לה בתום לב. אכן, יכול להיות שהוא תם לב ורפה שכל, שאינו מבחין בין ימינו לשמאלו.

דברי הנשיא חיים ויצמן

הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, אשר היה גם מדען מוערך בעולם (כימאי ובעל עשרות פטנטים), אמר בהיותו נשיא ההסתדרות הציונית:

"מרבים לקרוא לערבי בן-המדבר. נכון יותר לקרוא לו אבי המדבר. עצלותו והפרימטיביות שלו הופכים גינה פוריה למדבר. תן לי את האדמה המיושבת במיליון ערבים ובקלות איישב עליה פי חמישה יותר יהודים. הדבר הוא (= הבעיה היא) איך נשיג את האדמה הזו".

אני חולק עליו, בעיקר בעניין ההכללה האסורה בה נקט. אך אלה דבריו, הבאים כאן בהקשר למאורעות השבוע האחרון ברחבי המדינה. להזכיר, רק בחיפה נשרפו עד עפר עשרות בניינים [לפי גרסה אחת כשבעים במספר], ובו זמנית ביישובים נוספים ברחבי הארץ, בכל חלקיה, מצפון ועד דרום. לעת כתיבת שורות אלה מדובר רק ביישובים יהודיים.

היו דברים מעולם

לפני 56 שנים, ביום 10 לנובמבר 1960, כתב מ' תלמי ב"מעריב" את הדברים הבאים:

"אדמה חרוכה על הכרמל. ערבים מציתים את יערות-החמד ללא פחד, מתריעים אנשי בית אורן, כדי לזכות במרעה ובפחמים - ואין נוקף אצבע".

מנחם תלמי הוא סופר ועיתונאי הידוע גם בשם העט: מאו"ל = מנחם אוהב לאכול, כפי שחתם בשולי הרשימות על אוכל ב"מעריב". נולד ב- 1926 והחל ב 1958 לכתוב ב"מעריב". גם אביו, אפרים תלמי, היה סופר ועיתונאי שכתב ב"דבר".

אני חולק גם על דבריו אלה של מ' תלמי, שוב בשל ההכללה הבלתי ראויה והבלתי נכונה.

דומה שדברי מנחם תלמי מובהרים בדברי חיים ויצמן, וידוע כי מי שאוהב את ארצו ומדינתו לא ישרוף, לא יהרוס, לא יעקור ולא ישמיד את פריה, עציה ובתיה הניטעים ונבנים בעמל כפיים על ידי אוהביה.

אני מקבל בהערכה ובתמיכה את פעילותה של משטרת ישראל ויתר זרועות הביטחון, ואת דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו בריאיון שנתן לתקשורת ובו ציין כי מדובר בהצתות על רקע לאומני, וכי יש עצורים.

יש מה לעשות

חוק העונשין הקיים, אינו ערוך להוות מענה ראוי להיקף הבעיה של ההצתות, ואינו ערוך להצתות על רקע לאומני שמטרתן היא לגרום לפורענות, הרס וחורבן בכל מה ששייך ליהודים, מתוך תקווה כי ייתכנו גם אבדות בנפש.

סעיף 448 דן בהצתה במזיד, וקובע מאסר 15 שנה, ומאסר 20 שנה למי שפוגע במזיד בנכסי המדינה.

סעיף 449 דן בגרימת הצתה ברשלנות וקובע מאסר 3 שנים.

סעיף 460 דן באיום לבצע שריפה או הצתה וקובע מאסר 3 שנים.

הכול תחת: סימן ט' - היזק.

עקב הנסיבות, [ולא במקום כל הפעולות המתבצעות על ידי גורמי הביטחון], יש להחמיר את הענישה ולכלול בה גירוש מהארץ לצמיתות לכל מי שמתוך ביתו ו-ד' אמותיו יוצא מצית בזדון על רקע לאומני ושורף יער או רכוש [רכוש פרטי או רכוש של המדינה], וכן יש להחמיר בענישה עם יתר הגורמים להצתה.

דרוש להחיל את עונש הגירוש במסגרת החוק וליישמו נגד פגיעה בלאום מדינת ישראל.