דייר ממשיך בדיור הציבורי

מי הוא דייר ממשיך ומהן זכויותיו

על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח - 1998, להלן: "החוק", מוגדרות דירות רבות ברחבי המדינה ובכללן דירות עמידר, כדירה ציבורית. דירה ציבורית אינה מהווה רכוש הדיירים, ועוברת מבעלי הזכויות בה לדייר ממשיך עם פטירה או עם מעבר בעל הזכות למוסד סיעודי, רק כאשר מתמלאים תנאים הקבועים בחוק. מדובר בתנאי של מגורים במשך תקופה מסוימת בטרם פטירת הדייר בעל הזכות [ההורה] שגר בדירה או העברתו למוסד סיעודי, ובנוסף - מי שזכאי להיות דייר ממשיך צריך לענות להגדרת "חסר דירה".

במצב בו התנאים הנ"ל לא מתמלאים, הבן [או מיועד אחר] אינו מוגדר כ"דייר ממשיך", וזכאותו לגור בדירה, או אף להסדיר זכויותיו בה תוך עדיפות כלפי אחרים - בטלה. דיון בעניין זה נדון בעע"מ 8616/06 מוריס כהן נ' עמידר בע"מ ומדינת ישראל, בית המשפט העליון, פדאור 07 (41) 151. ראשית יוגדר "דייר ממשיך" בהתאם לסעיף 1 בחוק כדלקמן:

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

סעיף 3 לחוק קובע את זכותו של "דייר ממשיך" להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית, ולהלן נוסחו:

"3. זכות לשכירות של דייר ממשיך 

(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, ובכפוף להוראות סעיף קטן (ג) תחתום עמו החברה לדיור ציבורי על חוזה שכירות, ויראו את הדייר הממשיך כמי שבא בנעלי הזכאי לכל דבר ועניין.

(ב) הוראות סעיף זה יחולו על דייר ממשיך, אם לא היתה בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים, בחמש השנים שקדמו למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד סיעודי, וכל עוד אין בבעלותו, או בבעלות קרובו, דירה או מקרקעין אחרים.

(ג) בתקופה של שנתיים, שתחילתן במועד פטירת הזכאי, או במועד שבו הוא עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יעלה שכר הדירה שישלם הדייר הממשיך על שכר הדירה שהיה משתלם על ידי הזכאי אילו המשיך להתגורר בדירה הציבורית.

(ד) השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו, או יחולו בסייגים שיקבע, על אדם הטוען לזכות לשכירות לפי הוראות אותו סעיף קטן, במקרה שהוראות הסעיף הקטן האמור חלו כבר על דייר ממשיך, שנפטר או שעבר להתגורר במוסד סיעודי."

דייר ממשיך מאבד את זכאותו עם רכישת דירה אחרת, כי אז כבר אינו במעמד של "חסר דירה". משאיבד הטוען להיות דייר ממשיך את זכאותו לגור בדירה, (במקרה הנדון בגלל שרכש דירה אחרת), עולה השאלה האם זכאי הוא לרכוש זכות זו, תוך עדיפות על פני אחרים. הנושא של רכישת זכויות מוגדר ב"חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) תשנ"ט - 1998". אלא שחוק זכויות רכישה טרם נכנס לתוקפו בעת כתיבת שורות אלה, ולפיכך זכויות הרכישה של מי שאינו במעמד של דייר ממשיך - אינן ברורות, נשענות על חוק שטרם תקף ועל מדיניות של גופים ציבוריים שאף זו אינה קוגנטית. במעבר מהוראות אובייקטיביות שכמוסבר לעיל - אינן "בעלות שיניים", אל טענות סובייקטיביות של מי שטוען לרכוש את הדירה, ניצבות טענות אלו (הסובייקטיביות) מול זכויותיהם של אחרים.

להלן ציטוט מתוך עע"מ 7582/03 מדינת ישראל נ' רבוא, פד"י נ"ט (3) 481:

"נראה כי האפשרות שהמשיבה תחזור לביתה היא, במקרה הטוב, משאלת לב גרדא של ילדיה. אין די בהצהרה סתמית על כוונה לחזור לדירה; צריכה זו להיות כוונה שיש מאחוריה "כיסוי". ראו גם והשוו בג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות [7]. העולה מכל המקובץ הוא שאין לומר שהתקיים במשיבה תנאי המגורים. הפן האחר של אותו הרעיון הוא כי המשיבה "נטשה" את הדירה אף שהיו נסיבות אובייקטיביות שאילצו אותה לעשות כן. לא מן המותר לומר גלויות: הקרב ה"אמיתי" בין בעלי הדין הוא הקרב על הירושה העתידית. ילדיה של המשיבה אינם, כמבואר, דיירים ממשיכים. רק אם תוכל אמם לרכוש את הדירה ולהעבירה לבעלותה יוכלו הילדים, בבוא היום, לזכות בדירה בדרך של ירושה. רצונם זה של הילדים טבעי הוא ומובן: אלמלא נפגעה אמם בתאונה הייתה יכולה לרכוש את הדירה בתנאי המבצע, ואחרי אריכות ימים ושנים - להורישה לילדיה. ואולם מול אינטרס מובן זה ניצב האינטרס של תור הממתינים לדיור ציבורי."