תפריט חיפוש

אבטלה בישראל

ד"ר אברהם בן עזרא

על האבטלה וההתמודדות עם התופעה.

בכיוון הנכון

במדינת ישראל שיעור האבטלה הולך ויורד בעקביות. מדובר במגמה שהיא תוצאה של מדיניות כלכלית נכונה, ולא בתופעה מקרית עקב אירוע נקודתי. על פי פרסומי הלשכה הממשלתית לסטטיסטיקה, שיעור האבטלה בשנת 2018 הוא פחות מ- 4% כאשר בתקופת המיתון [1999] השיעור היה מעל 10%.

במדינות אירופה מדובר בשיעור אבטלה דו ספרתי, ואין שום ספק כי בתחום זה למדינת ישראל יש במה להתגאות בהשוואה למדינות המערב, כל שכן בהשוואה למרחב בו אנו ממוקמים [בעזה האבטלה מעל 50%].

שיעור האבטלה הנמוך מושפע בעיקר ממדיניות כלכלית נכונה, ויש לו השלכות על החברה ועל מדד שביעות הרצון מהחיים.

מדדי האבטלה המפורסמים באופן רשמי, אינם בהכרח משקפים את המציאות, וכבר ראיתי פועלי בניין שמנצלים הפסקה באמצע היום כדי ללכת ו"להחתים כרטיס" בלשכת העבודה, כדי לא להפסיד דמי אבטלה. בנוסף, בסקטורים מסוימים במדינה, יש פועלי חקלאות - "מובטלים"...

בעיית האבטלה

ככל שהמובטל הוא בעל משפחה, גר בבית ובעל רכב, הוא צריך לפרנס את משפחתו, לשלם ארנונה או שכר דירה, לא לפגר בתשלומי טלפון, גז, חשמל ומים, ולמלא דלק במכונית לפחות פעם בשבוע.

בדרך כלל, ציבור המובטלים עומד במטלות אלו, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש, ולפעמים גם שנה אחר שנה.

זאת נעשה מתוך הסתגלות: בין אלתור הכנסה עקב עבודה מזדמנת ללא רישום, בין מיצוי כל המשאבים למובטלים אותם מעניקה המדינה, בין הסתייעות והישענות על קרובים [משפחה, בן/בת זוג, ועוד].

הסכנה החברתית היא בכך שהאבטלה עלולה להיות מצב של קבע והמובטל ידחה כל יזמה וכל הצעת עבודה, לאחר שהתרגל להיות במעמדו החדש, בו הוא מוצא גם כמה יתרונות.

הפטור מהעבודה ומהיצירה – יוצר גם יתרון של נוחות, שכן, מה לו לקום בחמש בבוקר, במקום להתעורר בעשר לפני הצהריים?! ידוע שבכמה מתחומי החיים, המשאב היקר ביותר הוא הזמן הפנוי, ולמובטל יש זמן פנוי בשפע - לפעילויות שאינן יוצרות, כגון: טיולים שלא עולים ממון - "בחיק הטבע", פעילות התנדבותית קהילתית ועוד.

אך אין ספק כי בסופו של יום ובסופו של חשבון נפש, האבטלה מזיקה.

נזקיה נובעים מהיעדר הכנסה - דבר שעלול לגרום לפגיעה בבריאות המובטל ובני משפחתו, ירידה באיכות החיים [על אף הזמן הפנוי והטיולים בחיק הטבע], עליה בפשיעה והסיכון להידרדר אליה, ועוד.

בנוסף, במצב של אבטלה ובמעבר ממועסק למובטל, יש סיכון של התערערות נפשית, דיכאון עמוק [סמוי או גלוי] ואובדן הביטחון הנפשי - העלול לשדר ביטחון יתר ולגרום ללקיחת סיכונים פיזיים כדי להוכיחו, לחץ וחרדה [גלויים או סמויים].

הניתוק משוק העבודה הופך את הידע המקצועי של המובטל, שהיה לו בעברו, [נניח, כשעבד בתור  מהנדס או מדען], לידע לא רלוונטי, לא רק בגלל גילו, אלא גם בגלל התנתקותו מהעשייה ההנדסית והמדעית ובגלל עצם היותו מובטל וסיבת היותו כזה [תמיד המעסיק הפוטנציאלי החדש - ינבור בעברו].

בצד כל זאת, תמיד יהיה פער שילך ויגדל בין מה שהמובטל מצפה לקבל כשכר [אולי על פי מה שקיבל בעבר] - לבין מה שיציעו לו, בנסיבות החדשות...

מדיניות כלכלית לצמצום האבטלה

ממבט ראשון מנקודת מוצא סוציאליסטית, יש ליצור מקומות תעסוקה להמונים שאינם יוצרים או תורמים ובלבד שיהיו מסייעים לביטול מיידי של האבטלה, כגון – המצאת מקומות עבודה יזומה, תעסוקה שלא נמדדת על פי התוצרת והצורך בה, אלא על ידי מידת התאמתה לציבור מוכה האבטלה, מן הסתם על חשבון משלמי המיסים. בנוסף, במבט סוציאליסטי, צריך לעלות את דמי האבטלה, להעלות את הקצבאות, ולגבות מסים גבוהים מאילי ההון ומובילי המשק, ובכסף זה  לממן תכניות תעסוקה יזומה ומתן הטבות לציבור מחוסרי העבודה.

גישה זו רק תחמיר את הבעיה לטווח ארוך ותמסד את מוסד האבטלה, כי על ידי יישומה יהיה כדאי להיות מובטל. למעשה, גם מי שמועסק בעבודה יזומה – מבחינה כלכלית ומידת התרומה למשק הוא נשאר מובטל בהגדרה.

הערך של שוויון – לפי התפישה הסוציאליסטית – צריך להתממש על ידי העברת הון אל העניים באמצעות הטלת מס פרוגרסיבי והכבדת העול על העשירים. ערך זה אינו קיים כלל בגישה הקפיטליסטית אשר ננקטה למעשה במדינת ישראל לאחר המשבר של 1999 [תקופת המיתון] עת קיבל ראש הממשלה דהיום את משרת שר האוצר והכתיב מדיניות אחרת.

בגישה האחרת, המגמה היא הפוכה, ולפיה צריך לצמצם את מעגל הזכאים לדמי אבטלה, על ידי הפחתת דמי האבטלה, גריעה מתשלום השלמת הכנסה, קיצוץ בקצבאות, וכך ליצור מצב בו האבטלה אינה אטרקטיבית – דבר שישכנע את האזרחים לעבוד בעבודה יצרנית כדי להתפרנס.

על ידי הפחתת מסים על העשירים המובילים את המשק ועידוד השקעות הון – יהיו מקומות תעסוקה והאבטלה תמוגר.

העיקרון הוא - מדיניות התומכת ביצירת מקומות תעסוקה חדשים והפיכת העבודה לכדאית ולמשתלמת.

סיפור לסיום

אבטלה מתחברת אצלי משום מה עם עצלות. לפני שנים, ביקשו ממני לתת אישור למורה על איחור לבית הספר. וכה נכתב באישור:

אני מאשר בזה כי התלמיד מאחר היום לבית הספר. [ראה: משלי, פרק כ"ו פסוק י"ד].