תפריט חיפוש

ע"א 3862/04 עיריית פתח תקווה נ' אורה נקר ואח'

בית המשפט העליון

ע"א 3862/04 - ב'
וערעור שכנגד
בפני:
כבוד הרשם עודד שחם

בבית המשפט העליון בירושלים

המערערת:
עיריית פתח תקווה

נ ג ד
המשיבים:
1. אורה נקר

2. רונית ספו

3. עז' המנוח נקר שלמה ז"ל

ע"א 3862/04

בפני:

כבוד הרשם עודד שחם

בבית המשפט העליון בירושלים

המערערת:

עיריית פתח תקווה

נגד

המשיבים:

1. אורה נקר

2. רונית ספו

3. עז' המנוח נקר שלמה ז"ל

בקשה למחיקת הערעור שכנגד

החלטה

בפניי בקשה למחיקת ערעור שכנגד, בטענה כי הוא אינו "באותו עניין" של הערעור העיקרי.

הלכה היא, כי הערעור שכנגד הוא מקבילו של הערעור שכבר הוגש, והוא יכול, על כן, להיות מופנה רק נגד העילות המנוחות ביסודו של הדיון במסגרת הערעור הראשי (בש"א 4691/91, מדינת ישראל ואח' נ' אוזן, פ"ד מה (5) 695, 700).

מבחן הקשר הענייני שבין הערעור העיקרי לבין הערעור שכנגד לא נתפרש באופן דווקני.

לעניין זה צויין, כי "בין ערעור עיקרי וערעור שכנגד חייבת להיות זיקה כלשהי, ולו מצומצמת בהיקפה" (דברי כב' השופטת ד' דורנר בר"ע 6947/99 קו-לו עבודות בנין ופיתוח ואח' נ' תעשיות קיסריה פולימרים, תקדין עליון כרך 99 (4) 241, תשנ"ט/תש"ס 1999).

כן צויין, באותה פרשה, כי על הערעור שכנגד "..... לנבוע מאותו ערעור עיקרי שהוגש, ולעסוק באותם עניינים שהובאו לבחינה נוספת בפני ערכאת הערעור או למצער בעניינים הקשורים להם". להשלמת התמונה הנורמטיבית יצויין, כי בפסיקה נקבע כלל לפיו במקרה של ספק ביחס לאפשרות הגשתו של ערעור שכנגד, פועל הספק לטובת מגישו של הערעור שכנגד, (עניין אוזן הנ"ל).

על רקע זה אבחן את עובדות המקרה ואת טענות הצדדים. בהודעת הערעור תוקפת המערערת את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי התרשלה בכך שלא כללה מידע בדבר העדר יכולת לקבל היתר בנייה באזור בדף מידע שהוציאה, ואשר נמסר למשיבים במסגרת משא ומתן לרכישת חלקה המצויה באזור האמור. כמו כן, טוענת המערערת כי היה מקום לייחס למשיבים אשם תורם ביחס של 100%. המערערת מעלה גם טענות לעניין גובה הפיצוי שנפסק לחובתה.

בערעור שכנגד, מעלים המשיבים שני עניינים עיקריים. האחד נוגע לראשי נזק אשר לטענתם היה מקום לפסוק להם פיצוי בגינם, והאחר נוגע לגובה שכר טירחת עורך דין שנפסק לטובתם.

נראה לי, כי על פי המבחנים שפורטו, אין מקום למחיקת הערעור שכנגד. ככל שהדברים אמורים בשכר טירחת עורך הדין, הרי שהלכה היא, כי מקום בו הערעור העיקרי עשוי להשפיע על פסיקת שכר טירחת עורך הדין, ניתן להעלות עניין זה גם במסגרת הערעור שכנגד (ראו בש"א 7182/94 זילברמן נ' שנפלד, פ"ד מט(2)1; רע"א 3507/03 כץ נ' מידד). כך הוא המקרה שבפניי, שבו הערעור העיקרי מופנה כנגד עצם חבותה של המערערת, ועל כן, יש בו כדי להשפיע גם על עצם החיוב בהוצאות ועל שיעורן.

אשר לחלקו השני של הערעור שכנגד, הרי שבמסגרת ההלכה שפורטה, נפסק כי ניתן להגיש ערעור שכנגד לצורך העלאת טענות ביחס לראשי נזק מסויימים, מקום בו בערעור העיקרי עולה שאלת גובה הנזק, ולו ביחס לראשי נזק אחרים (ע"א 1621/96 שאבי נ' הפניקס תקדין עליון 98(1) 608). דברים אלה חלים במישרין על העניין שבכותרת, שבו מעלים המשיבים, במסגרת הערעור שכנגד, טענות לעניין אי פסיקת פיצוי בגין ראשי נזק מסויימים, בעוד שבערעור העיקרי תוקפת המערערת את גובה הנזק שנפסק.

התוצאה היא, כי הבקשה נדחית. המערערת תישא בהוצאות המשיבים בבקשה זו בסך של 1,500 ₪. לסכום זה יש לצרף מע"מ וכן הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ח' באב תשס"ד (26.7.2004).

עודד שחם
רשם