תפריט חיפוש

רע"א 1017/01 אלפרד דיין נ' אילן בר

בית המשפט העליון

בבית המשפט העליון בירושלים

רע"א 1017/01

בפני: כבוד השופט א' ריבלין

המבקשים:

1. אלבטרוניקס בע"מ

2. אלפרד דיין

נגד

המשיב: אילן בר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 11.1.2001 בתיק ת.א. 7083/99 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' אזולאי

בשם המבקשים: עו"ד ש' זיסמן

בשם המשיב: עו"ד ג' שטילמן

פסק-דין

1. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופט ב' אזולאי), בה דחה בית המשפט את בקשת המבקשים לזמן מומחה מטעם בית המשפט להיחקר על חוות דעתו.

המבקש 2 והמשיב הינם בעלי מניות במבקשת 1. המבקש 2 ואשתו מחזיקים יחד ב- 60% ממניות המבקשת 1, ויתר המניות מוחזקות על ידי המשיב. המבקשים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי, ובה ביקשו לחייב את המשיב להשיב למבקשת 1 רכוש שהיה ברשותו, ולמכור למבקשים את מניותיו, זאת - בגין נזקים שגרם לטענתם לחברה.

ביום 28.3.99 הגיעו הצדדים לכלל הסכם, בו נאמר כי המשיב ימכור את מניותיו במבקשת 1 על יסוד שווי שייקבע על פי חוות דעת של רואה חשבון, שימונה על ידי בית המשפט.

שאלות אחרות השנויות במחלוקת בין הצדדים - כך נקבע בהסכם - יוכרעו על ידי רואה החשבון כבורר. סעיף 4 להסכם קובע לאמור:

"מוסכם שרואה החשבון יתן תחילה חוות דעת מבלי להתייחס לשאלות השנויות במחלוקת בנושאים שנמסרו לו לבוררות... ".

הסכם זה שהושג בין הצדדים קיבל תוקף של החלטה.

לאחר שנתקבלה חוות דעת המומחה, ניתנה החלטה המורה למבקש 2 לשלם סך של ש"ח תמורת 40% ממניות החברה. ואולם, החלטה זו בוטלה, לאחר שהגישו המבקשים הגישו בקשה דחופה לפסילת חוות הדעת.

2. בהחלטתו מיום 20.1.00 קבע בית המשפט המחוזי, כי אין מקום לפסילת חוות הדעת, אולם, כך קבע, הצדדים רשאים להפנות למומחה שאלות הבהרה, ולהשלים את סיכומיהם על יסוד תשובותיו. ביום 30.7.00 נתן בית המשפט החלטה, לפיה על הצדדים להשלים סיכומיהם. לאחר קבלת סיכומי הצדדים, קיבל בית המשפט, ביום 19.11.00, את חוות דעת רואה החשבון. בקשתם של המבקשים מיום 24.12.00 להורות על זימון המומחה לחקירה בבית המשפט, נדחתה על ידי בית המשפט בהחלטתו מיום 11.1.01. בית המשפט קבע, כי בהחלטה מיום 20.1.00 ניתנה לצדדים אפשרות להציג למומחה שאלות הבהרה, ואפשרות זו נוצלה על ידם באופן נרחב, תוך הצגת שאלות המתאימות לחקירה נגדית. מן ההסכם - כך קבע בית המשפט קמא - משתמעת כוונה לוותר על חקירה נגדית של המומחה, אך גם אלמלא ויתור זה, יש בהליכים הנוספים שנתקיימו בין הצדדים (ובהם בקשה לפסילת חוות דעת המומחה), ובשאלות הרבות שהוצגו למומחה בכתב, משום מיצוי או ויתור על הזכות לחקירה נגדית.

כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שלפנינו.

3. המבקשים טוענים כי עומדת להם זכות מוקנית לחקירת המומחה על חוות דעתו.

בהליכים הנוספים שנתקיימו בין הצדדים, כמו גם בשאלות שהוצגו למומחה בכתב, אין משום מיצוי או ויתור על זכות החקירה הנגדית. ויתור כזה אף אינו משתקף - כך הם טוענים - בהסכם עליו חתמו.

לטענת המשיב, היה על המבקשים להגיש את בקשתם לחקירת המומחה בסמוך לאחר הגשת חוות הדעת, ומשלא עשו כן, ויתרו על זכותם זו. המבקשים אף התנגדו - כך מציין המשיב - לבקשתו לחקור את המומחה. עוד טוען המשיב, כי אין מקום לאפשר חקירה של המומחה, משחלפה שנה וחצי מאז שנקבלה חוות דעתו, ומשהוגשו על ידי המבקשים עשרות שאלות הבהרה, כמו גם בקשות לפסילת חוות הדעת. לטענת המשיב, הפרוצדורה הרלוונטית לגבי מומחה מטעם בית המשפט איננה חקירה בבית המשפט, אלא בקשה בכתב לשאלות הבהרה.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

4. דין הערעור להתקבל. מן ההסכם עולה בבירור, כי חוות הדעת הוגשה על ידי רואה החשבון כמומחה מטעם בית המשפט. בכגון דא קובעת פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, לאמור:

"(א) הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא או עובד הציבור ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך.

(ב) נתברר לבית המשפט שבקשתו של בעל דין לחקור מומחה או רופא או עובד הציבור בבית המשפט באה לשם קנטור או מתוך קלות דעת, רשאי הוא להטיל על המבקש את הוצאות החקירה".

בעלי דין רשאים אפוא לחקור מומחה שהגיש חוות דעת, וברגיל, ייעתר בית המשפט לבקשת בעל דין לעשות כן (ע"א 228/81 יובל חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב (ג'קי) פומס, פ"ד לה(4) 640, 642). באשר למינוי מומחה מטעם בית המשפט, נפסק בע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון לציון, פ"ד מא(1) 133, כי:

"מינוי מטעם בית המשפט של מומחה הוא נוהג רצוי שיש לעודדו. כפועל יוצא ממינויו של המומחה כאמור, אין הצדדים צריכים ויכולים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם. הצדדים רשאים לדרוש הבהרות מן העד, כאמור בתקנה הרלוואנטית, ואף לחקור אותו, כפי שעולה מפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971" (ההדגשה שלי) (שם, בעמ' 139; וראו גם רע"א 3112/93 עזבון המנוחים וולף הוגו (חיים) ווולף אירמה (חנה) נ' מושב גן השומרון, פ"ד מח(5) 397).

לא מצאתי, כי בשאלות ההבהרה שהוצגו למומחה, יש משום מיצוי או ויתור על הזכות החקירה הנגדית. שאלות ההבהרה, כשמן כן הן, נועדו להבהיר את האמור בחוות הדעת. ואילו החקירה הנגדית, מטרתה לסתור את המסקנות העולות מחוות הדעת. ולא הרי אלה כהרי זו. ברי, אפוא, כי שאלות ההבהרה אינן יכולות לבוא תחת החקירה הנגדית.

גם בהליכים הנוספים שהתנהלו - לרבות הבקשות לפסילת חוות הדעת - אין כדי להצביע על ויתור או מיצוי של זכות החקירה הנגדית.

הערעור מתקבל. החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להזמין את המומחה לחקירה תתבטל. המשיב יישא בהוצאות המבקשים בסכום של 5,000 ש"ח.

ניתן היום, טו' באייר התשס"א (8.5.2001).

פסק דין זה מופיע עוד ב:

-  *** חקירת מומחה - והצגת שאלות הבהרה