תפריט חיפוש

פרדוכס הענווה

ד"ר אברהם בן עזרא

"והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר י"ב 3),

רבים עמדו על כך כי באמירה זו בתורה ["והאיש משה ענו מאוד מכל אדם אשר על פני האדמה"] יש משום סתירה, כי משה מעיד (מפי הגבורה) על ענוותנותו – עדות שאינה שיא הענווה, במיוחד לאור הקביעה הקיצונית כמאמר הכתוב.

אלא שהסתירה הזו היא באמת סתירה רק על פי פרשנותם של אלה שלא מקבלים כי התורה ניתנה במעמד הר סיני, מפני שבהנחה שהתורה כן ניתנה בסיני ע"י ה', לא משה ולא אף אדם אחר היה יכול לשנותה.

במלים אחרות, לו משה העיד על עצמו מפיו כי הוא האיש הכי ענו בתבל, היה בכך טעם לפגם [מבחינת מידת הענווה] וסתירה [מבחינת ההיגיון]; לגבי מי שמאמין בעדות קבלת התורה בסיני, לא עולה כלל שאלה זו.

לא במקרה הפרשנים המסורתיים [רש"י, רמב"ן, ראב"ע, רס"ג, רשב"ם, חזקוני, ספורנו, מהר"ם ואחרים] כלל לא עמדו על "סתירה" זו ולא טרחו "ליישבה", בעוד הם כן התעמקו בכל פרט הטעון פרשנות, מהבחינה הלשונית, ההגיונית, האמונית, העובדתית.

המסקנה מכך היא שבבואנו ללמוד תורה ופירושיה, חשוב לדעת מי הוא בעל הגרסה ולא די במה שהוא אומר, כי הבדלים תהומיים בהנחות יסוד מובילים אל מסקנות בדרך ההיגיון הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב, וזאת מבלי שגרסה אחת תהא עדיפה מבחינת ההיגיון על רעותה, כי כאמור הן התקבלו על סמך נקודות מוצא שונות.

אלא שמשחק מלים זה מהווה בסיס לפרדוכס שבכותרת – פרדוכס הענווה, ולהלן דוגמא, המובאת בדרך של דו שיח:

א': "אתה צנוע מאוד, לאור הישגיך הרבים המדברים בעד עצמם".

ב': "הלוואי שיכולתי לייחס לעצמי תכונה טובה זו של צניעות".

וכאן עולה השאלה – האם ב' הוא צנוע או שמא הוא יהיר?

מצד אחד, ב' מעיד על עצמו בתשובה לא' כי הוא אינו צנוע.

מצד שני, כאשר א' משבח את ב' במעלת הצניעות, ב' דוחה את דברי השבח בענווה, וטוען שאינו צנוע כלל. לפיכך, צנוע הוא.

נראה כי סתירה זו אינה ניתנת ליישוב, כי כאן – בניגוד לפירוש התורה - נקודות המוצא של שתי הגרסאות הן זהות. מדובר בפרדוכס מהקדומים הידועים בספרות תבל, אשר הקדים את כל הפילוסופים היווניים, מבלי שיתנהל סביב האמירה הפרדוכסלית שום דיון.

עניין נוסף לתשומת לב: אין סתירה בין האיש משה כמנהיג רב פעלים ועטור עשייה מיוחד במינו, לבין משה האיש העניו מכל אדם – יכול שאדם יהיה עניו בתכונתו  ופעיל במעשיו.