תפריט חיפוש

טלית שכולה תכלת

ד"ר אברהם בן עזרא

מהו מקור הביטוי, ומהי משמעותו?

"טלית שכולה תכלת" הוא ביטוי לשלמות, דבר ללא רבב, בין באמירת דברים כהווייתם ובין בלשון סגי-נהור; לפי מילון ספיר, "טלית שכולה תכלת – אדם שאין בו פגם (באירוניה)". אלא שבמציאות, בבתי כנסיות, אנו לא רואים כלל טלית שכזו, וכן רואים טלית שכולה לבן.

הרמב"ם מתייחס לצבעי הטלית בפירושו למשנה, ספר קודשים, מסכת מנחות, פרק שלישי, בפירושו למצוות ציצית שמקורה בתורה בפרשת שלח (במדבר ט"ו ל"ח) – שם כתוב:

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

לפי הרמב"ם:

"מצוות ציצית כוללת שני צווין, האחד שיהיו ציציות בכנפות הטליתות, והוא אמרו: ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם, וזה נקרא לבן לפי שהוא צמר לבן, או פשתן לבן, כפי התנאים והכללים שנתבארו בתלמוד בדיני הציצית, והציווי השני שיתן חוט צמר תכלת כרוך על אותם הציציות וחוט זה נקרא תכלת והוא אמרו: ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ואינו אצלנו היום לפי שאין אנו יודעים צביעותו, לפי שאין כל גוון כחול בצמר נקרא תכלת, אלא תכלות מסוימת שאינה אפשרית היום, ולפיכך אנו עושים הלבן לבדו".

אכן פתיל התכלת המקורי היה צבוע בצבע מיוחד המופק מן החילזון ואין אנו יודעים בוודאות מה טיבו ומה צבעו וגוונו של צבע התכלת המקורי מתקופת המשנה. (הטלית הלבנה כשרה).