תפריט חיפוש

מותר האדם והישארות הנפש / פרשת חוקת

ד"ר אברהם בן עזרא

דיון בפרשת השבוע חוקת ובהישארות הנפש

פרשת חוקת נפתחת בפרה אדומה והמשכה דיני טהרה וטומאה, דבר המביא את הרלב"ג בפירושו לתורה לדיון במותר האדם על בעלי החיים ובהישארות הנפש. לגבי הפרה [האדומה], היעדר צורותיה נעשה על ידי שחיטתה. צורה כאן היא כל מה שמעבר לגוף. לגבי הפרה הצורה היא מתמקדת בהרגשה, וכך בעלי החיים. לגבי האדם גם הרגשה וגם דיבור נעדרים בביטול פיזי של גופו, וזהו סדר הצורות ביקום:

 דומם - אין לו צורה.

צומח - זן ומתרבה.

בעל חי - זן ומתרבה, מרגיש.

אדם - זן ומתרבה, מרגיש, מדבר [חושב].

 לפי הרלב"ג, צורת האדם נעדרת עם המוות; הוא נפרד מהשכל עם מותו, אך היפרדות זו טעונה הבהרה הבאה בלשונו של הרלב"ג כך:

"צורת האדם היא למעלה מאלו הצורות [של בעלי החיים], ושהיא תיעדר תחילה בעת המוות...   

...ולהורות על הפסד מלאכת השכל בקניין מושכלות חדשות אחר המוות, רצתה התורה שבמעשה הפרה לא יהיה עמהם התעסקות במלאכה.

זה דבר יעמידנו על שתי פינות גדולות מהעיון: האחת היא כי בזה נתיישר אל שהשכל האנושי אינו נפסד בהיפרדו מהחומר, אבל ייפקד ממנו קניין המושכלות שלא השכיל אותם בחייו. והנה זאת הפינה הגדולה טעו בה כל הפילוסופים שהגיעו אלינו דבריהם. והשנית הוא שאחר המוות לא יקנה השכל מושכל חדש, לא השכילוׁבהיותו עם החומר.

וזו גם כן פינה גדולה, נבוכו בה רבים מהקודמים, בהישארות [הנפש]. וזה מבואר למי שעיין בדברינו בספר הנפש ובראשון מספר מלחמות השם".

ברור מהדברים כי בעל החי מוגבל להרגשות חושיו, ואין לו נגיעה לדיבור ולחשיבה. הרלב"ג מתייחס לפעולות מעיןחשיבה אנושית של בעלי חיים מסוימים, כגון - יצירת קורי עכביש הנראים למסתכל כיצירת אריגה בדרגה אנושית, ובניית כוורות בצורה הנדסית של משושים צמודים על ידי הדבורים. להבהיר, הצורה המשוכללת הכי קרובה למעגל אשר ממלאה את המישור ללא שיירים היא המשושה, והקרבה למעגל מבטיחה חיסכון מרבי בחומר.

מכל האמור לעיל נובע כי לפי הרלב"ג עם המוות, מותר האדם [הצורה] נפרד מהגוף המת, ובהיות הצורה מלכתחילה בלתי היולאנית [חומרית] - לא נפסדת בהיפרדה מהגוף. מכאן ברור כי הפסדו של האדם במיתתו רב יותר מהפסד בעלי החיים.

ביחד עם זאת, אחר המוות כבר אין התפתחות שכלית, ואוסיף ואומר כי מה שנותר היא החוכמה שכבר אינה מתפתחת כהתפתחותה במצב של חיים.

 כספר מלחמות השם, מאמר ראשון פרק י"ג יש הבהרה נוספת כלהלן:

"ראוי שנדע שאי אפשר שיקנה אחר המוות מושכל, לא השיג אותו בחייו, כי אין לו הכלים אשר יושג בהם המושכל והם החושים ושאר הכוחות הנמשכים להם כמו הדימיון והכוח הזוכר."

 מדברים אלו ברור כי מה שנותר בעולם הבא הקרוי הישארות הנפש אינו דבר פעיל ומתפתח אלא דבר שנוצר ועוצב בעולם הזה, וכפי שעוצב כך נותר לעד, והוא החוכמה.

לאור המאמר של חז"ל בנושא העולם הבא – אומר הרלב"ג בהמשך בספרו מלחמות השם ומסביר, כי דברי חז"ל ["כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא" ואמרות דומות אחרות] אינם צריכים להיות מדויקים, כי זהו "מנהג הדיבור".