תפריט חיפוש

בית המשפט טועה, בעקבות מומחה, בעניין שטחי גישה בין כלים סניטריים

ד"ר אברהם בן עזרא

לפעמים נכשל בית המשפט בקביעות משפטיות המושתתות על שגיאה בהנדסה, וזה כבר מצב הרבה יותר בעייתי, כי לעניין הטעות המשפטית – אפשר לתרץ בגישות משפטיות שונות או בפרשנות שונה, אולם לעניין חוסר הבנת הנקרא, או התבססות על שגיאה בסיסית בהנדסה – מה יתרץ הקורא, ומה יאמר המחבר?!

לפעמים נתפש בית המשפט לכלל טעות. 

יש ומומחה מוליך שולל, ב(חוסר) מומחיותו, את מי שאמור לעשות שימוש בחוות דעתו, והיו דברים מעולם.

ב-28.06.1981 התראיין יעקב מרידור בכלי התקשורת, ועמו בשורה לישראל ולעולם בתחום האנרגיה. יעקב מרידור כיהן כשר הכלכלה בממשלת ישראל, והולך שולל ע"י "מהנדס" הוזה, ששכנע אותו כי בידו המצאה גאונית אשר בעזרתה ניתן להאיר את כל רמת גן באמצעות מנורה אחת פשוטה.

השר הנכבד שוכנע בנכונות התיאוריה המדעית של אותו "מהנדס" הוזה, והבטיח לעם ולעולם הבטחות מפליגות על סמך ה"המצאה". החוליה החלשה הייתה בתיאוריה השגויה של אותו מדען שכבש את אמונו של השר.

בידי מי שעוסק בתחום המשפט, בין שפיטה בין חקיקה, יש היכולת ליצור "אמת משפטית", והאמת המשפטית כשהיא מושתתת על כרעי תרנגולת – עלולה לשים ללעג ולקלס את מי שנסמך על כרעי התרנגולת....

בשנת 1897 חוקק חוק במדינת אינדיאנה שבארצות הברית, שניסוחו כדלקמן:

"מוחלט בזה על ידי האסיפה הכללית של מדינת אינדיאנה, כי הוכח ששטחו של מעגל שווה לשטחו של ריבוע כאשר היקף המעגל שווה להיקף הריבוע."

הצעת חוק זו ידועה בשם Indiana Pi Bill וכללה רקע מתמטי, שנערך ונחתם ע"י הפיזיקאי והמתמטיקאי האמריקאי ד"ר אי. ג'יי. גודווין, 1902-1825.

כמובן שהרקע המתמטי לחוק – שגוי, והחוק המוזר לא נכון על אף ההחלטה הסטטוטורית...

בתי המשפט נשענים על הנאמר בחוות דעת מומחים, לפעמים בלי להבין ולפעמים בלי לבדוק את מה שניתן לבדוק בקלות.

כך קרה בת"א 40733-09-13 יורם אדלר נ' יובל אלון חברה לבניין בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופט: אורי גולדקורן, פסק דין מיום ח' באב תשע"ו 12.08.2016.

בתיק זה שימש כמומחה מטעם התובעים – ד"ר אברהם בן-עזרא (החתום על מאמר זה). כבר עתה ייאמר כי קביעתו בעניין שטח גישה מול אסלה לא התקבלה ע"י בית המשפט, כמו גם קביעות אחרות.

מטעם הנתבעת ניתנה חוות דעתו של המהנדס רונן שטרנברג.

המומחה שטרנברג קבע בחוות דעתו, בהסתמכו על טבלה מס' 3.3.4 בהל"ת – "הוראות למתקני תברואה, תש"ל – 1970", שעניינה "מרחקים מינימליים בין קבועות לקבועות אחרות ובין קבועות לקירות", כי המרחק הנדרש בין אמבט לאסלה הוא 40 ס"מ.

שטרנברג הטעה את בית המשפט כאשר כתב בחוות דעתו כדלקמן:

"עפ"י טבלה 3.3.4 בהל"ת, המרחק המינימלי בין אסלה לאמבט או בין אסלה לקיר, הינו 40 ס"מ ולא 75 ס"מ כפי שטוען בן עזרא."

אכן, מומחה התובעים קבע תחת הכותרת "שטח גישה בחדר אמבטיה" כי המרחק בין האסלה לכיור 68 ס"מ בעוד שעל פי התקן ועל פי הל"ת המרווח חייב להיות לכל הפחות 75 ס"מ.

כאמור, שטרנברג שלל קביעה זו תוך הסתמכות שגויה על הנאמר בהל"ת, והתעלמות מההוראה כי המדידה תהיה מציר האסלה; טעות זו בהבנת הכתוב במפורש בהל"ת - מצאה מקומה גם בפסק הדין. להלן ציטוטים רלוונטיים מפסק הדין:

"23. מומחה הנתבעת ציין כי ההפניה בתקן 1205.3 לשימוש בהמלצותיו מבוצעת רק בהיעדר מידות בתכניות המתכנן, בשונה מהמצב במקרה הנוכחי, בו חדר האמבטיה בוצע בדיוק על-פי תכנית המכר ותכניות העבודה שנמסרו על-ידי התובעים. עוד ציין כי על-פי טבלה 3.3.4 בהל"ת (שצילומה צורף לחוות דעתו), המרחק המינימלי בין אסלה לאמבט או בין אסלה לקיר הינו 40 ס"מ ולא 75 ס"מ".

"25. לאור האמור בסעיף 3.3.4 של הל"ת, אין לזקוף לחובת הנתבעת ביצוע שאינו תואם את הל"ת."

להשלמת התמונה, הבה ונבחן את הטבלה בשלמותה ולא את מחציתה כפי שנכללה בפסק הדין:

תחת המילה "אסלה" יש הפניה להערה מספר 1, ובהערה נאמר כי "המרחק נמדד מציר הקבועה", (הערה מס' 1 שהושמטה מהציטוט שנכלל בפסק הדין).

להערה זו משמעות הנדסית בדבר אופן המדידה – כי מציר האסלה אפשר למדוד רק בכיוון ניצב לציר (היינו, בצד האסלה) ואילו שטח הגישה הנטען לא שייך כלל לכל מה שנמצא בצידי האסלה, אלא מולה... משמע, הטבלה אינה רלוונטית לגבי משטחי גישה שהם מול האסלה ולא בצידה...

[הטבלה הרלוונטית למרווחים נדרשים מול הכלים הסניטריים ולא בצידיהם, היא טבלה אחרת בהל"ת - טבלה 3.3.3, וממנה לומדים כי המרחק מול אסלה, שצריך להיות חופשי ממכשולים, הוא 75 ס"מ לפחות, ולא 40 ס"מ].

אי אפשר למדוד מציר האסלה דבר, שום מידה, בין האסלה לבין מה שממוקם מולה, אלא רק בין האסלה לבין מה שממוקם בצדה, בהמשך הקיר, מימין או משמאל...

החמור הוא, שהמומחה הוליך שולל את בית המשפט וגרם לשגיאה החמורה בפסק הדין, שגיאה שמן הסתם פוגעת בזכויות דיירים לפי חוק המכר (דירות) תשל"ג 1973, וחוקים אחרים.

חבל שבית המשפט לא טרח לבדוק את התקנות, (את הל"ת – הוראות למתקני תברואה תש"ל-1970), שהן כידוע דבר חיקוק, אלא הסתפק בהסתמכות בלתי ביקורתית על חוות הדעת, שפירשה את הל"ת פירוש שגוי. הרי מדובר בדברי חקיקה, שחזקה כי לבית המשפט יש נגישות אליהם.